יום שני, ה- 24 לדצמבר, 2007. שעה תשע וחצי בערב, אני רכון על כן הציור ומתעמק בנסיון ללמוד ולחקות את ציורו של Lovis Corinth . לפתע צלצול הטלפון מנער אותי מכן הציור.
"הלו?", אני שואל בהיסוס,
"שלום, מדבר הראל בן-עמי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אפשר לדבר אתך?"
"תלוי על מה" עניתי.
"על טלסקופים" ענה הקול מעבר לקו.
"לזה יש לי את כל הזמן שבעולם" – השבתי לו.
"טוב, הייתי בהרצאה שלך לפני שנתיים על בנייה של טלסקופים באוניברסיטת תל-אביב"
"יפה" ענית
"ויש לנו טלסקופ ישן שהיינו רוצים שתשפץ, כלומר תשמיש אותו" – השיב לי.
"של מי היה הטלסקופ?" שאלתי בחשדנות.
"של איינשטיין" ענה לי הראל.
"אלברט….?" שאלתי?
"כן, כן…" ענה.
דממה מצידי. רגע של החסרת פעימה…
"רגע, רגע", הגבתי במהירות והמשכתי:
"יש אחד שלו, שמוצב בכניסה למוזיאון המדע בחיפה"
"יכול להיות" אמר הראל" "לנו יש תמונה שלו עם הטלסקופ שבידינו", "האם להם יש תמונה שלו עם הטלסקופ?"
בנקודה זו לא יכולתי להשיב.
"אנחנו צריכים תשובה די מהר, השנה עומדת להסתיים" הקשה הראל.
"תראה, אני צריך לראות, מה מצבו, ורק אז אוכל לתת תשובה אמיתית" – אמרתי
"אין, בעיה, תבוא עד סוף השבוע לירושלים, תראה ותבדוק ותיתן לנו תשובה".
סיכמנו שאבוא לירושלים ביום חמישי, ה-27 לדצמבר
שלושת הלילות הבאים עברו עלי בשינה טרופה למדי.
למחרת קיבלתי שתי תמונות של אלברט איינשטיין ישוב ליד הטלסקופ המדובר. הראל מסר לי שהזכויות על כל מה שקשור באלברט איינשטיין שייכות לאוניברסיטה העברית, ולא אוכל לעשות בתמונות הללו שימוש, ולכן אינני יכול להביא אותן בפני הקוראים.
בררתי את עניין הטלסקופים עם שני חוקרים של ההיסטוריה של המדע, ד"ר גיורא הון וד"ר יעקב זיק, והם הבהירו לי כמו גם שני חוקרים נוספים מארה"ב, כי אין שום רישומים ו/או דיווחים על תצפיות אסטרונומיות שאיינשטיין עשה בעצמו. כנראה שהטלסקופים המדוברים היו ברשותו, והוא נתנם בהזדמנויות שונות, כמו למשל למנהל כפר הנוער בן-שמן שחבש את ספסל הלימודים באותה כיתה שלו בילדותם.
יום חמישי הגיע. השכמתי קום בארבע לפנות בוקר, ובארבע ושלושים נסעתי מביתי שבקורנית אל תחנת הרכבת "חוף הכרמל" , משם ברכבת לתל-אביב ומשם באוטובוס אל ירושלים. בירושלים – קו 28 הביא אותי לכניסה לקמפוס האוניברסיטה בגבעת רם שם שוכנים המבנים של "נוער שוחר מדע". בשמונה וחצי בבוקר – טרוט עיניים, התייצבתי בשער.
הראל פגש אותי בכניסה והוביל אותי במהירות אל לב העניין.
בכניסה למבנה הראשי ישנם כשלושה טלסקופים. הגדול שבהם הוא הטלסקופ המדובר – טלסקופ ניוטוני בעל מראה בקוטר 8 אינטש ויחס מוקד משוער של 8.8.
"יאללה, נתחיל לעבוד" אמרתי ושלפתי מתיקי את הקליבר (מד-זחיח למדידת קטרים) סרגל ומטר. כמאמר בתיה עוזיאל, הכנתי מבעוד מועד, רשימה ארוכה של נתונים לבדיקה ורישום אודות הטלסקופ.
בגדול, נראה שניתן יהיה להשמיש את הטלסקופ.
נשארה שאלה אחת גדולה – מה מצב המראה הראשית.
החלטנו לבדוק. מפתח ברגים קטן הובא, והתחלנו לפתוח אט-אט, בחרדת קודש את ששת הברגים שחיזקו את מחזיק המראה הראשית לירכתי הטלסקופ.
הערה קטנה על הברגים – שפתחו לי חידה קטנה שנפתרה לקראת סוף התהליך: המדידות שערכתי על הברגים השונים בטלסקום הראו שחלקם ביחידות אינצ'יות (כלומר אמריקנים) וחלקם ביחידות מטריות – כלומר אירופיים (עם כוון חזק לגרמניה). נשאלה השאלה למה בונה אמריקני, השתמש בברגים מטריים שאינם מקובלים בארה"ב בכלל, לפחות לא בתקופת הבנייה.
צבי גזרי, שבנה את הטלסקופ עשה עבודה מאוד מדויקת. כל חלק ממוספר ומסביר בדיוק איך ולאן לחברו. הברגים עשויים בדייקנות מרובה ומהחומרים המתאימים לחיבור חלקים ליציקות ברזל.
חיבור המראה למקומה בצינור הטלסקופ
לבסוף שחררנו את מחזיק המראה הראשית מן הצינור.
הרבה אבק היה שם…
גם שרידי חרקים ושאר מרעין בישין…
על המראה היתה שכבה עבה של אבק וקשה היה להבחין בכלל שמדובר בעצם עשוי זכוכית.
המראה בתוך מחזיק המראה – לפני הניקוי
"תראו" אמרתי, "בין כה וכה, אתם שוקלים רכישה של מראה חדשה, ולכן, אולי כדאי לנסות לשטוף את המראה הזו ולראות – אולי הנזק אינו נורא כל כך?"
הראל התייעץ עם דבורה, מנהלת המרכז, וההסכמה לשטיפה נתנה על המקום.
המראה חוברה אל בסיס המראה על ידי ארבע קשתות בשוליה. כל קשת בארבעה ברגים – הכל ממוספר…
שישה-עשר הברגים פורקו – והמראה נשלפה.
בזהירות נלקחה לכיור סמוך ושם תחת מים זורמים, נשטפה במשך כעשרים דקות.
בסיומה של השטיפה הוברר כי לציפוי אכן נגרם נזק , סביר ל-חמישים ומשהו שנים, אולם הנזק אינו נורא כל כך, והמראה עדיין יכולה לשמש היטב לתצפיות ירח ופלנטאריות.
הנחנו את המראה לייבוש, והמשכנו במדידות ובבדיקות.
החלק העליון של האופטיקה בטלסקופ חסר בשלמותו, ויש צורך להמציא ולהרכיב מראה משנית, מחזיק מראה משנית וכן "עכביש" שימקם את כל "הגשעפט" הזה במרכז מעל מתקן המיקוד – הפוקוסר.
מתקן המיקוד – הפוקוסר מבוסס על סיבוב, אלם לאור אי השימוש בו במשך עשרות בשנים הוא "תקוע" בפירוקו נתגלה כי ניתן לבצע "קולימציה" תהליך של כיול הטלסקופ כך שמהלך קרני האור שבו יהיה מקביל, גם אל המתקן עצמו.
ה-Finder אותו טלסקופ קטן שמשמש לאיתור מוקדם של האובייקט השמימי עליו רוצים לצפות, התגלה כחסר את העדשה הקדמית שלו.
מאידך בכל שאר הדברים הוא שלם למדי וכדי לשמור על ויזואליות המקורית של הטלסקופ, הוחלט להשאירו על כנו, ולהוסיף כוונת נוספת שתורכב רק בעת שיוציאו את הטלסקופ המוכן לתצפית שמים אמיתית.
בשלב זה נכנסנו לסיכום העניין.
הוחלט כי אקח על עצמי את תיקון הטלסקופ.
למפגש הגעתי הפעם עם רכבי הפרטי. הבאתי את העגלה שיצרתי לטלסקופ. הטלסקופ מיועד לעמוד על העגלה כך שיהיה ניתן לשנעו ממקום מושבו הקבוע אל הרחבה שמחוץ למבנה למטרות תצפית.
כמו כן הבאתי עמי את הרכיבים האופטיים שהגיעו מחו"ל: "עכביש", מחזיק מראה משנית, מראה משנית, פוקוסר חלופי, מ"טלרד" כוונת 1:1 עם צלב מואר לכוון מהיר של הטלסקופ.
בשלב ראשון חיזקנו את ברגי האלן של הכן ע"מ שהטלסקופ יוכל לעמוד יציב גם ללא השענות על הקיר שתומך בו כיום.
אח"כ נבדקו ה"אוזניים" שהובאו לחיבור הטלסקופ לעגלה והן נמצאו קצרות מדי, כך שחיבור הטלסקופ לעגלה נדחה לפעם הבאה.
חיבור הצלב (ה"עכביש") לצינור הטלסקופ חייב היה להתבצע במקום שונה ממיקום של המקורי עקב מידות שונות של החדש, וכך מצאתי את עצמי קודח חורים זעירים בצינור הטלסקופ ומקבע אחר כך את העכביש אליהם.
צלב הטלסקופ ("העכביש") במקומו
המראה המשנית הודבקה למחזיק המראה המשנית וחוברה לעכביש. אולם מסתבר שדבק הסיליקון בו השתמשתי לא היה מוצלח במיוחד דבר שגרם לה ליפול לאחר כשעתיים, ולי להיפרד מעוד כמה עשרות דולרים כדי להזמין מראה חדשה…
הדבקת המראה המשנית בסיליקון
המראה הראשית נבדקה שוב ונמצאה במצב טוב. המראה נעטפה בניילון נצמד עד לביקור הבא, בו תחובר לטלסקופ בחזרה.
במהלך הזמן שחלף, מהביקור הראשון, ניסה הראל, לשחרר את הפוקוסר בדרכים שונות ומשונות ללא הועיל.
שיחת טלפון לגלעד רותם מתמרת, בונה טלסקופים מצוין בזכות עצמו , העלתה את ההצעה להשרות את הפוקוסר במשך מספר ימים באמבט אלכוהול ואז לנסות לשחררו. העברתי את ההצעה להראל בדואר אלקטרוני ולהפתעתי, הוא סיפר לי שהעצה היתה טובה והפוקוסר שוחרר.
אי לכך חיברתי את הפוקוסר לצינור הטלסקופ בחזרה.
אולם נשארנו עם בעיה נוספת: החלק בפוקוסר שבו נכנסות העיניות – קוטרו גדול מעינית סטנדרטית 1.25 אינטש, ולכן העיניות שברשות המקום נכנסות לא מהודקות וחופשיות ליפול.
הצעתי לקחת את הפוקוסר לחרט, שיחרוט בו קוטר גדול יותר ואז להכניס בו תותב שייחרט לקוטר המתאים.
כשקיבלתי את הסכמתם, נסעתי להתייעצות בנושא עם גלעד רותם, שכהרגלו בקודש, נרתם לעזור.
גלעד הציע שבמקום לגרוע מהחלק המקורי, ידביקו גליל מלא בקוטר העכשווי עם דבק מסוג Locktite ואז יקדחו בתוכו את הקוטר המתאים 1.25 אינטש.
בצורה זו לא יגרע מהחלק המקורי לו כלום.
ההצעה נראתה לי וגלעד לקח את הביצוע על עצמו – הרבה תודה לו.
למפגש זה הגעתי לאחר יום עבודה באוניברסיטת חיפה.
האוטובוס מספר 940 עושה את הדרך מחיפה לירושלים דרך כביש 6 כך שתוך שעתיים ומשהו הייתי שוב ליד הטלסקופ.
הפעם הבאתי מראה משנית חדשה שחוברה מבעוד מועד וחוזק החיבור נבדק היטב במשך כשבועיים.
חבשתי את ידי בכפפות לטקס על מנת שלא אשאיר טביעות אצבעות שמנוניות על המראה המשנית וחיברתיה ל"עכביש".
אחר כך הובאה המראה הראשית ומחזיק המראה הראשית.
המראה הנקייה במקומה
כדי שכיול הטלסקופ יהיה מוצלח, יש צורך לסמן את מרכז המראה הראשית בטבעת לבנה.
מציאת המרכז פשוטה למדי: מניחים את המראה על גיליון נייר נקי ומסמנים בעיפרון את היקפה.
אחר כך גוזרים את המעגל שצויר על הנייר, ומקפלים לשניים (כלומר לחצי ושוב לרבע. כך מסומן על הנייר מרכז מדויק של המעגל. מנקבים במרכז נקב קטן ומניחים את הניר על המראה. כעת, בעזרת טוש בלתי מחיק (Artline ) מסמנים דרך הנקב את המרכז. מסביבו מדביקים את המדבקה העגולה.
אחר כך הפכתי את המראה והעתקתי את פרטיה:
Zvi Gezari TMML 1952
Optical Division
Jul – 15- 1952
Hyden Planetarium NY NY
הפרטים נחרטו על צידה האחורי של הזכוכית באופן ידני. גזרי ליטש כנראה את המראה בעצמו, כפי הנראה במהלך קורס שנערך ב-1952, בפלנטריום ע"ש היידן. חיפוש מהיר באינטרנט גילה את הקישור הזה ובו נאמר שצבי גזרי נותן את הטלסקופ לאינשטיין. שצבי גזרי היה מהנדס שהיה נשוי לתמימה, בת קיבוץ משמר העמק ו היתה גם אמנית. במהלך טקס חנוכת הטלסקופ, תואר מהלך חייו של גזרי, והתברר כי פגש את רעייתו תמימה בקיבוץ משמר העמק. בעת שהותו בארץ השתייך למשטרת הנוטרים.
התמונות שנתנו לי מתארות את איינשטיין וגזרי בחצר ביתו של אינשטיין באוניברסיטת פרינסטון ארה"ב. בתמונה מאחור צעיר שמסתכל דרך הפינדר של הטלסקופ. התמונות המצויות היום בארכיונים השונים ומתארות את האירוע צולמו על ידי דניאל, בנו של גזרי, שהפך ברבות הימים לאסטרופיסיקאי . גזרי פרסם ספר Meetings with Einstein, 1953-1979 ובו מתוארות פגישות עם המדען הדגול. גזרי תכנן גם מעלית – מסוע לצוק סלע תלול לחוף הים .
בטקס החנוכה של הטלסקופ הוסבר גם כי גזרי בנה את החלקים האופטיים של הטלסקופ מרכיבים של ארטילריה (תותחים) גרמנית ממלחמת העולם השנייה, והדבר היה מבחינתו "וכיתתו חרבותם לאיתים" ההסבר הזה למקורם של החלקים פתר את ההחידה שהועלתה בתחילת התהליך, באשר למקורם (המשוער) של הברגים במידות המטריות.
היה צורך להושיב את המראה במחזיק המראה. את המראה חובקת רצועת שעם שחוצצת בינה לבין מחזיק המראה. המראה עצמה עבה יחסית. לאחר מספר נסיונות הושבה המראה למקומה הראוי וארבעת המכסים הממוספרים במיקומן השומרים עלי מפני נפילה ממחזיק המראה חוזקו למקומם (16 ברגים).
חיברנו (הראל ואני) את מחזיק המראה הראשית אל אחוריו של הטלסקופ.
לאחר שהמראה חוברה לטלסקופ – חיברתי את הפוקוסר המותאם (בידיו האמונות של גלעד רותם) אל הטלסקופ. החיבור נעשה תוך כדי שימוש ב"גריז של חצוצרות" שגלעד נתן לי. ומהלכו של הפוקוסר חלק מאוד, לא חופשי מדי, בדיוק לפי הצורך.
בתוך הפוקוסר נעצתי את הקולימטור. זהו מכשיר היורה קרן לייזר (בעוצמה נמוכה שאינה מסכנת את הראייה) אל המראה המשנית ממנה מוטה הקרן אל המראה הראשית, ומן הראשית מוחזר בחזרה אל המשנית וממנה בחזרה אל הקולימטור שם ישנו נקב דרכו הקרן החוזרת צריכה לעבור . שינוי זוויות המראות בעזרת הברגים דרכם הן מוצמדות לטלסקופ יכול לגרום שה"נס" הזה יקרה. התחלתי בכוונון בורגי המראה המשנית – כך שתכוון את הקרן אל מרכז המראה הראשית שסומן קודם לעיל. אחר כך בעזרת בורגי הכיול המצויים באחוריו של הטלסקופ כיווני את המראה הראשית עד שאלומת האור חזרה אל נקב הקולימטור.
כיול ברגי הקולימציה האחוריים
תהליך הקולימציה מלפנים. ניתן לראות את כתם הלייזר על פני
הקולימטור תקוע בפוקוסר
הופעת הנקודה בקולימטור – הטלסקופ מכוייל!
חזרתי על התהליך עוד כשלוש פעמים עד שהקרן יצאה מדויקת ונקודתית – הטלסקופ מכוייל!
כוונת הטלרד הודבקה בסמוך לפוקוסר כך שהכוון וההסתכלות דרך העינית לא יצרכו תזוזה גדולה מדי של הצופה.
מבט נוסף לתותב ולכוונת הטלרד
(בסופו של דבר הוצבה הכוונת על הפינדר ההסטורי)
עכשיו היה צריך לבדוק האם גם רואים דרכו….
העגלה הובאה והטלסקופ , הורם והושם עליה.
הסענו את הטלסקופ בזהירות מחוץ למבנה וכיוונית אותו לאחת מצמרות העצים המרוחקות.
נעצנו עינית 26 מ"מ בפוקוסר והחלתי לסובב את טבעת הפוקוסר על מנת להגיע למיקוד מלא.
כאן נכונו לנו שתי חדשות: האחת טובה השנייה מעט פחות.
נתחיל בחדשות הטובות: האופטיקה עובדת כלומר ניתן לראות תמונה ברורה מאוד – יכולנו לראות פרטים ברורים על האצטרובלים על צמרת העץ במרחק של כ-200 מטר.
החדשות הפחות טובות: הפוקוס נמצא במרחק גדול יחסית – כ-70 מ"מ מהפוקוסר. כלומר – יש להתקין תותב שיחזיק את העינית במרחק גדול יותר מן הפוקוסר.
למרות העובדה שיש עוד עבודה על הטלסקופ, מנהלי המקום לא הסתירו את התרגשותם מעצם העובדה שהטלסקופ פועל.
בשיחת טלפון – הסכים גלעד רותם, להירתם לייצור התותב גם הפעם.
החזרנו את הטלסקופ למקומו וכיסינו את פתחו הקדמי במכסה החדש שייצרתי עבורו.
את התותב תכננתי בעזרת תוכנת Sketchup של Google. גלעד ייצר את התותב בדיוק לתפארת, עם ציפוי Anodized שחור. לאחר מכן בחנתי עוד שיטות שונות להצמדת הרגליים של כן הטלסקופ לשולחן שיוצר לפני מספר חודשים.
לאחר מספר נסיונות להכין אוזניים לחיבור ממתכת בוריאציות שונות שכשלו, אחת לאחר השנייה, החלטתי להשתמש בצינור גינה ירוק. שיטה שראיתי פעם בבסיס צה"לי. צינור הגינה הירוק מחוזק בסיבים שונים בהיקפו ונחשב עמיד ביותר בכל מזג אוויר לאורך שנים.
לאחר מספר נסיונות בבית עם שילוב של ברגים, אומים והעץ המיוחד ממנו נבנתה העגלה של הטלסקופ Birch , נמצאה השיטה הפשוטה והחזרה להידוק הרגליים לעגלה.
יום שלישי, החלטתי לקחת יום חופש מהעבודה. הגעתי לירושלים בארבע אחר הצהריים. שעתיים לפני המפגש המתוכנן ב-18:00 בגבעת רם. ביליתי את זמני בנעימים באזור שוק מחנה יהודה, ובשעה היעודה התייצבתי באוניברסיטה.
שם חיכה לי הראל. הוצאנו את עגלת הטלסקופ, ובעזרת אחד מעובדי המקום הצבנו את הטלסקופ עליה. כאן שלפתי את המברגה מתיקי ואת צינור הגינה, הברגים והאומים ותוך מספר דקות הוצמד הטלסקופ אל העגלה שלו.
הצמדת רגלי כן הטלסקופ לעגלה
בנוסף התקנו את התותב שגלעד ייצר אל הפוקוסר.
התותב מותקן מעל הפוקוסר
כעת היה עלינו לחכות כשעתיים עד לרדת הלילה. היה זה ליל ירח מלא, לא הלילה המתאים ביותר לתצפית אסטרונומית, אולם מבחינתנו המבחן של הטלסקופ פשוט, וניתן לביצוע גם בליל ירח מלא. רצינו לצפות ב"שר הטבעות" שבתאי. בתחילת התהליך, הבהרתי לאנשי האוניברסיטה, כי הצלחה מבחינתי תיחשב אם נצליח להבחין בפלנטה ובטבעותיה במספר הגדלות.
הטלסקופ מוכן, ממתין לירידת החשיכה
עוד אנחנו (הראל ועבדיכם) ממתינים לירידת החשיכה עשינו מאמצים לכיול הטלסקופ כך שכוונת הטלרד – אותו מכשיר כוון גס תכוון אל אותה נקודה אליה מכוון הטלסקופ. הירח בושש לבוא, החשיכה ירדה ולבסוף ראינו את שבתאי בוהק בשמים.
מעט הזדמנויות של התרגשות כזו מזדמנות לאדם בימי חייו. עוד אנו מכוונים את הטלסקופ לשבתאי, והנה הופיע דמות מטושטשת, של כוכב בעינית. הדמות היתה לא בפוקוס, והראתה את המבנה האופטי של הטלסקופ בבירור והוכיחה כי תהליך הקולימציה שעשינו לפני חודשיים עבר בהצלחה. או-אז, החלטתי למקד את העינית , ולאט לאט, כמו במטה קסם, הדמות המטושטשת הפכה לשבתאי וטבעותיו. צמרמורת נעימה חלפה בגבי.
בוא, בוא, תסתכל, קראתי להראל, וצעקת הפתעה נפלטה מפיו. החלום התגשם. הפרויקט התממש.
בחנו את שבתאי בעוד שתי עיניות נוספות, וגם שם הצלחנו להגיע למיקוד ראוי.
וכך, כשרמת האדרנלין בדמי, בין הגבוהות שידעתי, נפרדתי מהראל ומהטלסקופ ותחלתי את הדרך הארוכה הביתה.
|
תמונות מטקס החנוכה של הטלסקופ המשופץ. לכתבה אודות הטלסקופ ושיפוצו שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" 22 לספטמבר 2008. לכתבה קצרה שהתפרסמה ב-Chicago Tribune ב-24 לספטמבר 2008 הכתבה ששודרה בערוץ עשר:
|
