הדוד פרנק
8 אפריל 2022
אתמול, יום חמישי, נסענו אורי ואני לנופשון קצר מטעם מקום עבודתה, המצניע לכת.התאכסנו במלון הרודס הצמוד לכיכר אתרים. המרפסת בחדר בו לנו, משקיפה אל חופי תל-אביב.
אלה החופים בהם גדלתי. ממש מתחת – חוף גורדון אליו נהגנו הורי, ואחי להגיע מדי שבת בבוקר למפגש חברים של הורי, התפלשות בחול ובגלים תוך כדי צפייה בשוברי הגלים שנבנו מול עינינו בים, ומפלצת הבטון של כיכר אתרים הנבנית מן הצד השני.
צמודה לחוף גורדון מצידו הצפוני, המרינה ולידה בריכת גורדון האגדית, שגם שם נהגנו לבלות בעיקר בבתות, ותמיד כשהיינו מגיעים, ראינו את בני אמדורסקי – כן, אבא של אסף, מדלג במשך דקות ארוכות בחבל (דלגית) כדרכם של המתאגרפים גדולים.
המציל בבריכה היה עדי צברי, ובנו נתי, שלמד אתי בגן (מלכה) ואחר כך בחטיבת הביניים, היה קופץ מהמקפצה הגבוהה בבריכה קפיצת ראש למים, וכמובן שאתגר אותי ללכת בעקבותיו , אני הסתפקתי בקפיצת ״נר״.
מצפון לבריכת גורדון, שני חופי ״הילטון״ על שם המלון שנמצא במצוק מעליהם, חוף ה״דוסים״ ואחריו חוף שרתון, שהיה קרוי ע״ש מלון שרתון שהיה שם פעם והיום נמצא שם מכתש גדול, או שמה גם על חורבותיו יבנה מגדל גדול…
חוף שרתון, שקיבל אתר כך את השם ״חוף מציצים״ על שמו של סרטו האייקוני של הרב אורי זהר ״מציצים״ היה החוף שבו הלכתי לים לבד לראשונה, בלי ההורים, ורק עם החברות והחברים לכיתה, ואני מדבר על כיתה ד׳ (בן תשע).
למדתי לשחות כמו מרבית חברי בבריכה הלימודית ברמת אביב, כבר בגיל חמש, והורי נכנסו אתי לים ולמדו אותי שאפשר לשחות גם בים, ואפילו לחלוף את הגלים ליד החוף, ככה שלא ממש פחדתי משחייה בים ואפילו במים עמוקים.
הדוד פרנק, לבית פליישר, הוא אחיה של סבתא אולה, אמה של אימי! פרנק ואולה היו ילדיהם של יוליה וד״ר קורט פליישר, שנולדו בברלין ועלו לפלשתינה עוד לפני קום המדינה.
פרנק היה ספורטאי מלידה, גבר נאה לדעתן של נשים רבות, ועסק בספורט במשך מרבית חייו. בארץ הרבה לשחות בים.
וככה, כשהייתי בן 12 או 13, הציע לי הדוד פרנק, לצאת אתו לשחייה בים.
המסלול שלו היה ארוך למדי לציפלון כמוני, אבל מי אני שאגיד לא להצעה שכזו. וככה היינו מגיעים למלתחות של חוף שרתון, שמה היו באמת מציצים לנשים, ממש כמו בסרט, אני הייתי מחליף את בגדי בית הספר לבגד ים והדוד פרנק מחליף את בגדיו לבגד ים גם כן, ספידו כמובן…
משם היינו צועדים אל המים, ולאט לאט המים הגיעו לנו עד צוואר ולא היה מנוס מלהתחיל לשחות.
יוצאים מהפתח בין שובר הגלים הראשון לבין נמל תל אביב מעמיקים מעט כדי שהגלים לא יטילו אותנו לסלעים ופונים שמאלה (דרומה) להקיף את שוברי הגלים הבאים והמרינה.
בפעם הראשונה חששתי שלא אסיים, ובפעמים הבאות התחלתי ליהנות, היינו לוקחים ״הפסקות״ מהשחייה וצפים בתנוחת ״הצלוב״ על פני המים ונהנים . למדתי להרגיש את ההנאה כשמרגישים שוב קרקע לדרוך עליה.
כשיצאנו מהמים בחוף ״גורדון״, היינו הולכים לאורך מה שהיום הוא טיילת נפלאה עד לחוף שרתון לבושים בבגדי ים בלבד. כבר כתבתי שהדוד פרנק היה גבר נאה, גם בגיל מתקדם, וכך יכולתי להבין את הפניות הרבות של נשים אליו לאורך המסע הזה מחוף אל חוף… לא משהו שרואים כל יום…
שנה שנתיים אחר כך, המרתי את השחייה בגלישת גלים, וגם את החופים בהם גלשתי רבות ובהם רכשתי את ההשכלה הים-תיכונית שלי ראיתי אתמול מחלון חדר המלון.
היום, בדרך חזרה לביתינו שבצפון פקדנו את החתונה של נטלי ונתנאל נוסבאום. נתנאל בנו של אורי ונכדה של אולה, אחותו של הדוד פרנק. נתנאל, נראה דומה להפליא לדוד פרנק ובל פעם שאני רואה אותו אני נזכר בו.
זהו, זכרונות ילדות ממרפסת בית המלון