הולך בטל

11 יולי 2025

היו אלה הימים של קיץ 1977. ממש לקראת סיום חטיבת הביניים, תיכון עירוני ט"ז ברחוב אנטוקולסקי בתל-אביב.

התכנסנו בביתה של אחת מבנות הכיתה על מנת לדון כיצד נחגוג את סיום השנה/חטיבה/פרק בחיינו.

אני בכלל נרשמתי לבית ספר מקצועי, אורט סינגאלובסקי, כך שמבחינתי היה ממש מדובר בפרידה מחברות וחברים שלא אשב איתם יותר באותה הכיתה.

התלבטנו להליכה למופע והיינו צריכים לבחור בין שתי אפשרויות:

האחת: מופע "שיחות סלון" עם יהונתן גפן ודני ליטני.

השנייה: ההופעה (שלימים התבררה כאחרונה) של להקת "תמוז".

היו טיעונים לכאן ולכאן, והבנות שכנראה כבר היו בהופעה של גפן וליטני נטו לשם, בעוד שאנחנו הבנים רצינו לראות את שלום חנוך ואחד חדש – אריאל זילבר.

מפה לשם בחרנו לראות את "תמוז" בצוותא.

זו היתה הפעם הראשונה שלי שם.

זכורים לי היטב המושבים עם משענות העץ ומה שהיתה אז חומת הרמקולים הגדולה ביותר שראיתי עד אז…

הקהל, שרובו היה תיכוניסטים הגיע משולהב מאוד מראש ועוד לפני שנשמע הצליל הראשון של "מה שיותר עמוק יותר כחול" כבר שר בגרונות ניחרים שירים רבים שיבואו בהמשך ההופעה.

השיר השני היה "לא יכול לישון עכשיו" , שיר שמדבר אלי כמעט מדי לילה מאז… ולאחריו שלום הדליק סיגריה ואמר: "עכשיו החשמלאי שלנו ישיר לכם שיר"

ואז עלה על הבמה טיפוס אחד, לבוש בסרבל צבאי עם גיטרה חשמלית וכמו שהתחבר בכבל אל המגברים התחיל גופו להתעוות כאילו הוא בהתקף אפילפטי קשה. היה קשה להבין את מילות השיר מתוך הצרחות וניסורי הגיטרה למעט הפזמון שטען ש"המוות אינו מחוסר עבודה" .

כן, זה היה רמי פורטיס.

ההופעה נמשכה עם כל שירי הלהקה והקהל שבחלקו הכיר גם את אריאל זילבר, דרש וקיבל גם שלל שירים שלו.

עד היום לא זכורה לי הופעה כל כך משולהבת ומחשמלת כמו ההופעה הזו.

היה חסר עוד שיר אחד של תמוז כדי להשלים את שירי האלבום כולו. הקהל שידע במה מדובר כבר היה באקסטזה ואז זה הגיע – "הולך בטל".

כשיצאנו משם אל השקט התל-אביבי היחסי של הלילה הדלקנו לעצמנו סיגריות ראשונות וידענו: מתחילה לנו תקופה חדשה…

מאז ראיתי הופעות רבות של שלום חנוך.

את רמי פורטיס פגשנו כמה פעמים כפועל במה בעצרות השלום הגדולות בכיכר מלכי ישראל, שתמכו במהלך של מנחם בגין לשלום עם מצריים.

כמובן אחר כך כשדרך כוכבו בעידן ה"פאנק" הישראלי, אם כי זה סיפור לפוסט אחר.

שבת שלום לכווווללללםם!

כולם עכשיו!