היום היתה לי ביקורת רפואית בבית חולים איכילוב.

הביקורת נקבעה לשעת בוקר, כזו שאם ארצה להגיע אליה באמצעות רכב מביתי שבגליל, ולא ארצה להשתרך בפקקים יהיה עלי לצאת מוקדם.

אז יצאתי מוקדם, כל כך מוקדם שהגעתי לבית החולים למעלה משעתיים לפני הביקורת.

משכך הדבר, החנתי את הרכב בחניון ויצאתי לסיור בעיר הולדתי, בשכונה בה גדלתי בתל-אביב.

יצאתי מבית החולים והתחלתי לפסוע ברחוב וייצמן. עברתי דרך בית המשפט ונזכרתי בביקורי בו עת הושעיתי מהלימודים בתיכון. פניתי ימינה בשדרות שאול המלך והגעתי לכיכר החטופים, כן זו הכיכר הגדולה שתוחמים אותה בית המשפט, מוזיאון תל אביב לאמנות וספריית בית אריאלה. כולם מוסדות שאהבתי ושמשו לי סוג של בית בנערותי וגם בחלק מזמן שירותי הצבאי.

בימים אלה הכיכר הגדולה מאכלסת במות, אוהלים, מיצבים ומיצגים הקשורים כולם בחטופות ובחטופים שלנו בעזה. הכיכר היתה שוממת, למעט שומרת צעירה ועייפה למדי. גם למשפחות החטופים מגיע לישון בצורה סבירה. אנשאללה שישובו כולם ומהר!

ממול מחנה קריה, בו שירתתי כחצי שנה במהלך השירות הצבאי. המגדל שנבנה בו בשנות התשעים שאמרו עליו שהוא הגבוה במזרח התיכון, מתגמד מול המגדלים האחרים שנבנו במחנה ומחוצה לו ואני תוהה מי מאכלס את כל אלפי המשרדים האלה. האם הצבא גדל עשרות מונים בארבעים השנים האחרונות?

ממשיך לצעוד בשאול המלך , ממולי מה שנקרא פעם "לונדון מיניסטור" שמתחתיו היה מועדון צוותא בו ראינו את הופעה האחרונה של להקת תמוז ובמשטח המרצפות החלקות שמעליו החלקנו על סקטים בשבתות.

בלונדון מיניסטר היתה גם חנות הסקס הראשונה בישראל "ארוס" ואנו כנערים הצצנו לא מעט פנימה לראות את המוצרים השונים שנמכרו שם מנסים לדמיין לעצמנו מה עושים אתם…

שאול המלך לא מצא את האתונות אך נפגש עם אבן גבירול . פניתי ימינה.

רחוב אבן גבירול חפור לאורכו לצורך קו הרכבת הקלה.

יש לי הרבה זכרונות מרוב החנויות שהשתנו במהלך השנים. צעדתי לכוון צפון. ממולי כיכר רבין, שהיתה פעם כיכר מלכי ישראל.

הכיכר חפורה כולה. פעם, כשגרנו בעיר הייתי מגיע כמעט בכל יום לכיכר עם כלבת הקוקר ספניאל שלנו.

השתתפתי בהפגנות הגדולות של תנועת שלום עכשיו בה קראו לראש הממשלה דאז מנחם בגין להמשיך במסע השלום עם מצרים ושלום חנוך שר!שם את "אבשלום" הנפלא. וגם בחגיגות הזכייה של מכבי תל-אביב בגביע אירופה בכדורסל.

ממשיך באבן גבירול ומגיע למפגש עם רחוב ארלוזרוב. בדרך עובר דרך מה שהיה סניף הדואר הראשי, לשם אבי היה שולח אותי מדי חודש להביא את חוברת ה-National Geographic שלא נכנסה לתיבת הדואר. משם גם הבאנו בקיץ את חבילות השוקולד שנשלחו אלינו משוויץ.

ממול, בצומת של מה שהיה פעם הכפר הערבי סומיל צומחים להם מגדלי ענק שמגמדים את בניין הוועד הפועל הסמוך.

ממשיך צפונה עובר דרך מה שהיתה חנות הפרחים המיתולוגית של מני והיום עוד מזנון עוף בבגאט.

ואז, ניצבת לאבן גבירול סמטת "אליהו בחור" שבמפגשה עם רחוב "שדרות עמנואל הרומי" היה ביתי. דירת גג תל-אביבית מהראשונות שסגרו בה מרפסת. הסגירה עדיין קיימת. וגם שני עצי הפיקוס בכניסה לבניין. כל כך הרבה זכרונות יש לי משם.

מציץ בשדרת הפיקוסים הנפלאה, לדעתי אחת היפות שיש… וממשיך בשדרות עמנואל לכוון ז'בוטינסקי.

המכוניות חונות בצפיפות, נראה שרבות מהן לא זזו ממקומן זמן רב למדי. מה שמזכיר לי שבעיית החנייה שם התחילה כבר בשנות השבעים המוקדמות של המאה הקודמת.

פונה בז'בוטינסקי וממשיך לכוון מזרח. במפגש עם אבן גבירול נעלם לי בית המרקחת שהיה שם תמיד והפך לעוד מאפיית קרואסונים.

מציץ לכוון דרום וחושב, לא הלכתי לבדוק ממש, שגם מסעדת "כתר המזרח" כבר לא. שם היינו רואים את אריק איינשטיין יושב בצהריים כשהיינו חוזרים מבית הספר.

ממשיך מזרחה ועובר דרך הגימנסיה וחושב על אריק.

משם לכיכר המדינה , מסתכל מעט בחנויות שאין לי מושג מי קונה בהן…

מגיע לויצמן ופונה ימינה. עובר דרך בית לסין שגם בו ראיתי כמה וכמה הופעות חוצה את ארלוזרוב ומגיע בדיוק לתור שלי במחלקה בבית החולים.

כן גם שם הכל בסדר. אין מה לדאוג.

חושב לעצמי לסכם את ההליכה הזו במשפט של מאיר אריאל: "הנה כי כן עצמי אומר לי: היתה לנו תרופה"