28 פברואר 2025

בכיתות א-ג בבית הספר היסודי למדנו עם אותה מורה -שושנה ברנר שלעולם לא שכחה לציין שהיא אחייניתו של יוסף-חיים.

נושא ההבעה בעל-פה ובכתב היו חשובים אז לפחות כמו חשבון, וכך מדי יום ראשון היינו צריכים לעמוד לפני כל הכיתה ולספר בעברית נכונה את חוויות השבת.

כשכבר ידענו לכתוב, מעבר לדנה קמה, דנה נמה, כברו ההרצאות הפרונטאליות לחיבורים בכתב. והיתה גם תחרותיות מסוימת, נושאת פרסים.

הפרס הגדול היה: צפייה באירוע חידון ידיעת הארץ בחסות (כן, כבר אז היתה חסות) "אגד".

מפה לשם יצא שזכיתי. המורה שושנה העניקה לי זוג כרטיסים שנראו די דומים לכרטיסי טיסה של פעם.

הלכתי עם אבי, ברגל לבית החייל ברחוב פנקס (הקטן היה רק נער מעלית) בתל אביב .

האולם היה מלא (מה שנקרא לימים: Sold Out).

החידון התמקד בהיסטוריה של תל אביב, וככה למדתי על "אחוזת בית" והגרלת המגרשים הראשונים עם צדפים. המתחרים סוננו משלב לשלב על ידיעותיהם.

בסוף הוכרז הזוכה, אני כבר הייתי די עייף ואו-אז החלה התוכנית האמנותית עם הסופרסטאר של אז: יוסי בנאי ששר את השיר "פם פם פם פם ב-חו-לות…"

חזרנו הביתה ברגל "עייפים אך מרוצים!"

נזכרתי בחידון כשהאזנתי לפודקאסט "מה יש בזה" שם הזכירו את המסורת הזו מפעם.

צילום: ים המלח כפי שנראה מבית ספר שדה עין גדי.

שבת שלום.