בתיכון בו למדתי, אורט יד סינגאלובסקי, היתה נהוגה משמעת ברזל, שלא לדבר על המגמה בה למדתי – מכניקה.

איך להגיד את זה בעדינות, לא הייתי הכי ממושמע בעולם, לא מלאך חבלה, אבל כזה שמדי פעם נתבקש לצאת מהכיתה ולהתאוורר בספריית בית הספר, ובמספר מקרים גם להתאוורר כמה ימים מחוץ לבית הספר.

שם אני חושב רכשתי את ה"השכלה הים-תיכונית" שלי, אם כי בסוף גם הוצאתי תעודת בגרות מינימאלית שאפשרה לי להכנס ל"מכינה" של הטכניון ולבסוף להכנס בשעריו.

בכל אופן, בימים בהם נשלחתי להתאוורר מחוץ לבית הספר ביליתי רבות בספרייה הציבורית בתל-אביב – "בית אריאלה", וגם במוזיאון הצמוד אליה וגם בבית המשפט הצמוד למוזיאון.

הספרייה הזו וגם כל אלו שבאו אחריה, קטנות או גדולות יותר היו בערך כל מה שיכולתי לחלום עליו וגם לממש!

אף אחד לא שאל אותי למה אני מתעניין בספר כזה או אחר, אף אחד לא הזיז אותי ממקומי ובוודאי לא הפריע לי ובעיקר מצאתי שם את כל המידע שחיפשתי, גם אם לא היה קשור בדיוק לנושאים הנלמדים בכיתה…

גם בלימודים בטכניון, ואחר כך גם באוניברסיטה, הספרייה של המוסד היתה המקום המועדף עלי.

אני גר בגליל, והספרייה הציבורית של המועצה האזורית היא גם כן מקום נפלא שתמיד כיף לחזור אליו, גם אם לזמן קצר, לעיון חטוף בספר או כתב עת כלשהו.

ואחרי כל זה לקרוא שממשלת החורבן הזו מחליטה לקצץ בתקציב הספריות? כמה כסף כבר ישיגו מהקיצוץ הזה, (25 מיליון) במקום דברים שהם בבחינת בזבוז מזוקק (מאות רבות של מיליונים) שעליהם אין הם יכולים לוותר.

עצב גדול!