צילום בזווית רחבה

זום אופטי מכסימלי

זום דיגיטאלי מלא

בשבת, איך שהתבהרו השמים, יצאתי עם המצלמה לצלם

מדובר במצלמת קומפקט דמויית SLR , לא כל כך קומפקטית, אבל עם יכולות שלא ראיתי בשום מצלמה אחרת מסוגה.

הנתונים הכלליים שלה:

• 12 מגה פיקסל שנותנים תמונות בגודל 4000 על 3000 פיקסלים או בהדפסה איכותית גודל של A2.
• זום אופטי פי עשרים – משהו ששקול לעדשה 24-560 מ"מ במפתחי צמצם 2.8 עד 5.6 , למי שאינו בקיא במספרים מדובר באיכויות אופטיות גבוהות למצלמה שעלותה הכולת נעה סביב 400$.
• יכולת צילום וידאו HD -דוגמה בסוף.
• המצלמה מופעלת על ידי ארבע סולות AA מה שהופך את אספקת החשמל לזמינה ופשוטה ביותר.
• כרטיס זיכון 4 ג'יגה יכול להספיק לטיול שלם.

וידאו

היום הצבתי את הטלסקופ הראשון שבניתי, בויטרינה נאה בקומה השנייה באגף הכיתות של מוזיאון המדע בחיפה – ה"מדעטק".

הטלסקופ ניתן להם במתנה. רוב הזמן ישמש לתצוגה.

אם יעניין מישהו מהצופים להתעניין בנושא בבנייה ובתצפית – באתי על שכרי.

שבוע טוב

עדן

מחר, מוצאי שבת,24 לאוקטובר 2009,  נתכנס כמה חובבי אסטרונומיה החל מהשעה 18:30 עם טלסקופים בכיכר רבין למטרת תצפית אסטרונומית בירח ובפלנטת (כוכב הלכת)  צדק.

כולם מוזמנים, השמיים לכולם וכמובן ללא תשלום!!!

אנו ננסה לשלב את האירוע במסגרת "לילות גלילאו " שנערכים בימים אלה ברחבי העולם כולו

הנה תמונה מהתצפית שנערכה לפני כחודש ימים באותו מקום:

במוסף "זמן חיפה" המקומון של מעריב בחיפה. התפרסמה כתבה אודות תחביביהם של מרצים ועובדים במוסדות האקדמיים בחיפה.
גם לי יש חלק שם – הנה תצלום הכתבה (קובץ גדול שתוכלו לקרוא )

הופעה של רם אוריון במועדון צוותא עם מוסיקאים ויוצרים אתם שיתף פעולה בעשור האחרון

צילומים שלי

[issuu layout=http%3A%2F%2Fskin.issuu.com%2Fv%2Flight%2Flayout.xml showflipbtn=true documentid=091004214837-8fa2f546ca2045368d6b918d7662e9f3 docname=rambook_s username=eorion2 loadinginfotext=rambook showhtmllink=true tag=ram width=600 height=232 unit=px]

הכל התחיל ביום שני סתווי אחד. נקראתי מוקדם ממקום עבודתי לאסיפת הורים בבית הספר של בתי

הגעתי. המורה הרביצה בנו ההורים תורה וגם מרכזת השכבה המקצועית לא חסכה מעמנו מידע.

בתום שעתיים, מצאתי את עצמי בחוץ, והחלטתי ללכת הבית ברגל. עוד אני עולה במעלה רחוב ארלוזרוב שברמת-גן לכוון הדירה, אני חולף ליד חנות העוסקת בדפוס דיגיטלי ושם, בחוץ ממתינים למפני האשפה אני מוצא גלילי קרטון קשיחים. שניים מהם מתאימים לבקשה מוקדמת של בתי שרוצה בם למטרות אמנות. ואילו השלישי הגדול והכבד מצית אצלי את הרצן לבנות טלסקופ חדש. אני מדידה גסה באמצעות אצבעותי את קוטרו, וחושב לעצמי – "כן, לטלסקופ 4.5 אינטש (כזה שקוטר המראה שלו ארבעה וחצי אינץ' זה יתאים. וכך עם שלושת הגלילים אני מגיע הביתה.

בתי שמחה מאוד עם הגלילים שלה. את שלי אני מניח במקום שלא יפריע לזו שאני מציית לה, יען כי ליבה נשבר למראה כמויות ה"זבל" שאנו מכניסים הביתה.

למחרת, ברכבת, אני מתחיל לתכנן את הטלסקופ.

אני משתמש בנייר שהודפס כבר מצידו האחד.

יש בדעתי להשתמש בגליל הקרטון כ"תבנית" לבניית גלילי הטלסקופ מעץ בלזה ולחזק אותם ביריעות פיברגלאס ואפוקסי. תחום שלא נגעתי בו למעלה מדור שלם, וכנראה שהגיע הזמן לראות את החידושים וההמצאות שיש בתחום זה.

את המראות ושאר האמצעים האופטיים אזמין לכשאסיים את בניית הצינורות. העלות המשוערת של האופטיקה (מראה משנית, מראה ראשית, מתקן מיקוד ועינית) מוערכת בכ-100$.

אני נעזר בתוכנת העיצוב google sketchup כדי להגיע לפרופורציות נכונות ותכנון מדוייק יותר של הצינורות. ההחלטה לגבי חומרים היא להשתמש בלוחות בלזה בעובי 3.1 מ"מ, ולחלק את היקף הצינור הפנימי (הראשון שיבנה) לעשרים או יותר צלעות, יוצא בערך 20 ממ"מ לצלע.

בשבת שאחרי ראש השנה, התחלתי את העבודה. ראשי הנחתי את משטח העבודה על שוחן הסלון (אנחנו בדירה קטנה יחסית ואין כל כך מקום) ועליו את הצינור, רק כדי לבצע בדיקות ומדידות אחרונות

לאחר מכן, חיתוך רצועות הבלזה

לאחר החיתוך, סידור כל הרצועות על פי סדר ההדבקה, במטרה למרווחים קטנים ביותר.

בשלב זה מכינים את המצע שעליו יודבקו הפסים. בחרתי בטפט לבד שחור כדי שפנים הצינור יהיה שחור כזה שיבלע את כל האור שאינו מקביל ישירות למראה.

את הטפט הצמדתי לצינור כשהלבד כלפי פנים והשתדלתי לדאוג למקבילות מכסימלית. לטפט הזה יש יתרון שיש מאחוריו רשת קווים במרחק של ס"מ שעוזרים לכוונו.

כשהטפט מסודר על הצינור התחלתי להסיר את הכיסוי מהצד הדביק והדבקתי את הקצוות כך שיכסו. על פס החפיפה הדבקתי את פס הבלזה הראשון, ואחריו האחרים.

במהרה, ממש כמה דקות, נוספו הפסים האחרים

בהמשך הודבקו כל פסי העץ, צכולל האחרון שהוצר במעט על מנת שיתאים. לאחר ההדברה התחילה עבודת מילוי החריצים בדבק. לצורך כך אני משתמש בדבק נגרים מעולה. נדרשת כמותשל כ-150, מ"ל כדי למלא. בהמשך יתבצע שיוף ואטימה נוספת על ידי חומר מילוי יעודי על בסיס מים. הרעיון כולו להקשיח את הצינור בעזרת שרף אפוקסי ואריג סיבי זכוכית (Fibeglass). פעולה זו מתוכננת לחופשת סוכות.

הליטוש הסתיים, רכשתי אפוקסי ואריג פיברגלאס בארטאץ'.

למחרת יישמתי שכבה אחת של פיברגלאס עם אפוקבי קריסטלי על הגליל. בהתחלה הלך יופי, אך לקראת הסוף שהאפוקבי התחיל להתקשות, המברשת "הרימה" את האריג  – דבר שיצר בועות על גוף הטלסקופ.

נצטרך למצוא דרך להתגבר על כך. מה גם שבהתייבשות לא הגעתי אל הקשיחות המצופה., אולי אפנה לכוון אחר.

במוצאי שבת , שלפני יום הכיפורים, שהירח חצי מלא, במלוא הדרו, התייצבנו שלושה בעלי טלסקופים: אריה בלומנצוייג עם "לוסי" שלו, עידו גריימן עם ה-ETX  ואנוכי עם הטלסקופ שלי (אין לו שם, הוא בנייה עצמית)

בהתחלה היה קהל דיל למדי, אולם בהמשך באו כבר לא מעט אנשים וקריאות ה"וואו" ו-"אמא! זה כמו בתמונה בספר!" נשמעו בוקעות מגרונם של הצופות והצופים.

במקביל הצטרפו אלינו חברי האגודה הישראלית לאסטרונומיה מצויידים בטלסקופ שובר נחמד ובדפי הסבר משובחים אודות תצפיות הרחוב ופרטים אודות גרמי השמיים הנצפים. היה כיף גדול

בסוף – סושי.

התמונות לפניכם.

[iframe http://edenorion.com/images/rabin_26_sept_2009/album/index.html 640 640]

חמישה ימים באוגוסט וצינתור

יום ראשון, 9 אוגוסט 2009, 07:00
דרות הבית האחרות, רעייתי ובתי עדין נמות את שנתן. אני מעמיס על גבי את תרמיל הגב שלי, התרמיל כבד משהו ומכיל מחשב נייד, מצלמה, ומספר עדשות.
מלטף את הכלבה הישנונית לשלום, ונועל מאחרי את הבית, כך שהבנות יוכלו לנום את שנתן בבטחה.
יורד למטה לרחוב, פונה ימינה, ולאחר כמה עשרות מטרים משם, נכנס למכולת של שהרבני. שם אני מצטייד בכמה מוצרי מזון דיאטטי, שיאפשרו לי לעבור גם את השבוע הזה בשלום. זה כחצי שנה שאני נמצא בתהליך שינוי הרגלי תזונה בו השלתי יותר מ-25% ממשקלי. מוצא את הרכב ברחוב הסמוך נכנס ומתחיל את הנהיגה.
הכניסה לנתיבי איילון בשעה זו, עדיין קלה ועד מהרה אני מוצא את עצמי נוהג בדרך המהירה לחיפה, שם אני עובד, באוניברסיטת חיפה שעל הר הכרמל.

ברדיו, תוכנית החדשות של גלי צה"ל. החדשות לא מעניינות במיוחד, ואני מחליף להאזנה לדיסק של מוסיקה מסרטיו של טרנטינו. הדרך עוברת בקלות ולקראת השעה 08:00 אני מעביר את האזנה שוב לתוכנית הרדיו.

08:00
סיכום החדשות מוקרא בקולו הבוטח של הקרין ובאחת מהחדשות מספרים על הדרשה האחרונה של הרב המרן הגאון עובדיה יוסף המספר לקהל מאמיניו כי החילוניים אוכלים כמו בהמות, יחד עם זאת משדרים גם את דבריו שאמר פעם על המורים החילוניים שהם חמורים. פעם דברים כאלה היו מרגיזים אותי ברמות שלא יאומנו. למשל כשישבנו עם הגדוד בלבנון בג'בל ברוך, שמענו את השר לשעבר פרץ (מש"ס) אומר כי חללי צהל בלבנון הם תוצאה של חוסר במזוזות או מזוזות פגומות. בזמנו, לפני כ-25 שנים היה הדבר מרתיח את דמי , והסמג"ד שלי אז, היום כבר סגן רמטכ"ל, הסביר לי כבר אז שלא צריך לקחת כל דבר ללב.
אז אני מחליט שאולי הפעם לא אתרגז מדרשתו של המרן הגאון שליט"א, וממשיך בנהיגה וחולף על פני מחלף עתלית.

תחושת שריפה מתחילה להציף לי את החזה. אני מנסה לזכור מתי הרגשתי ככה, ונזכר כי בעת שרצתי ריצות ארוכות באזור ביתי בקורנית שנמצאת בהרי הגליל התחתון, היתה הרגשה דומה בריאות בעת ריצה בחורף.
"בסדר" אני אומר לעצמי, "אולי המזגן חזק מדי" ומכבה אותו. בחוץ כבר 30 מעלות, פוחת חלון והאוויר המהביל מציף את חלל הרכב. נאדה. ההרגשה לא משתנה והכאב בחזה מחריף.

אני מתחיל לעלות בדרך פרויד לכוון האוניברסיטה. חולשה עדיין לא מורגשת, אבל השריפה מקשה מאוד על הנהיגה. כנראה שבתקופה זו של השנה הרבה נמצאים בחופשה והדרך לאוניברסיטה עוברת בקלילות ותוך מספר דקות אני מחליק אל החניון התחתון ומחנה את הרכב.

התרמיל שלי מרגיש לי הרבה יותר כבד, גם שקית הניילון עם האוכל שקניתי במכולת ברמת גן מרגישה כמו משקולת עופרת כבדה. אני מטפס בדממה (תוך כדי חריקת שניים קלה) את שתי קומות החניון עד לשעון הנוכחות. בשעון פוגש כמה קולגות מהעבודה, מחייך אליהם , מקבל מחמאות על הירידה הנאה במשקל, וחושב לעצמי – עוד שלוש קומות לטפס…
בכוחות אחרונים אני מגיע לקומה 3, מברך ב"שבוע טוב" הרגיל שלי ונכנס למשרד. במשרד, המזגן כבוי, 30 מעלות. אני מדליק את המזגן ומתיישב על הכיסא ומפעיל את המחשב. אני מתנשף כאילו סיימתי ריצה ארוכה ומאוד קשה. נח איזה שתי דקות , וניגש עם שקית הניילון למקרר המחלקתי לאחסן שם את דברי החלב הדיאטטיים שקניתי. כ-7 מטרים מפרידים ביני לבין המקרר. אני עושה את הדרך בקושי, בדרך נתקל במזל, המנהלנית שלנו, ואומר לה, "מרגיש מאוד לא טוב אם אפשר לקרוא בבקשה לחובש" מזל מבחינה מייד בחיוורון פני, ומזעיקה מייד את מיכאל החובש. תוך דקות ספורות הוא מגיע למשרד, ומייד מתחיל למדוד לחץ דם ודופק. פניו נראים מודאגים למדי, אני שואל למספרים, לחץ הדם נמוך מאוד וגם הדופק נמוך מאוד. מיכאל לא מהסס ומזמין מייד ניידת טיפול נמרץ. אני מרגיש כמו בלון שכל האוויר יצא ממנו.
עד שהניידת מגיעה אני מספיק עוד לבטל הגעה לפגישת מנהלי קהילות בדה-מרקר במחשב, ומניח את הראש על המרפקים , אולי אשן מעט, מיכאל צועק עלי, "אל תירדם לי עכשיו! זה לא מתאים" וכדי להשאירני ערני ממלא עמי שאלון עם הרבה פרטים שאני צריך לספק לו.
אנשי הביטחון של האוניברסיטה מובילים ביעילות את אנשי הטיפול הנמרץ בלבירינט המסדרונות האוניברסיטאיים עד למשרד.
מגיע דוקטור ופרמדיק. במיומנות גדולה, אולם גם עם לא מעט ויכוחים הם מבצעים בי בדיקת א.ק.ג. פשוטה, לא מגיעים לממצאים מיוחדים, אולם הדופק הנמוך, לחץ הדם שברצפה וכוחותיי שאוזלים במהירות, מביאים אותם להחלטה המהירה לפנות אותי לחדר מיון בבית-חולים. "באיזה בית חולים אתה בוחר?", שואל הרופא. אני חושב מהר מה הקרוב ביותר ובוחר בכרמל. "בחירה טובה" אומר הרופא. מתקינים לי עירוי, ומכניסים אותי לאמבולנס וכשיבבותיו נשמעות מעל תקרתו, אני מובל עד מהרה לבית החולים.

09:00 הכאב פחת, אולם אני מרוקן לגמרי מכוחות , הרופא והפרמדיק מניידת טיפול הנמרץ מוסרים את הפרטים שברשותם לאח בחדר המיון. הרבה מסתובבים כאן עם מסכות, אולי מחשש לשפעת. במהרה מובא ציוד א.ק.ג. של בית החולים ומבצעת בדיקה נוספת, במקביל מגיע רופא קרדיולוג, ד"ר מיקי, שמתעקש לדבר אלי ב"מר אוריון" ומתנצל על כל לחיצה מכאיבה שעושה במסגרת הבדיקות, הוא עדיין לא מוצא משהו מיוחד, אבל אחד האחים מסב את תשומת ליבו לאחד הגרפים והוא אומר "טוב כאן יש אולי משהו" האח מסביר לי שישנן כמה שיטות לברר אם היה אירוע לב. אחת מהן היא באמצעות א.ק.ג. והאחרת באמצעות בדיקת דם מיוחדת שמזהה אנזים מסוים המופרש במקרה של אירוע.
יאללה, קחו דם פעם ראשונה. אני ממתין עד 14:00, בצום, כי אולי יצטרכו לקחת בדיקת דם נוספת.

11:00, אורי רעיתי מגיעה, יושבת אתי בסבלנות רבה. אנו משתדלים להתלוצץ, אם כי אני נרדם פה ושם. הדופק ממשיך לרדת. הבדיקה הראשונה חזרה ללא תוצאות. לוקחים דם פעם שנייה, ומזיזים את מיטתי. למקום אחר בחדר המיון, אולי שם אימת השפעת נמוכה יותר.

15:00, אורי הלכה לפגוש את שירה בתנו. אני לבד. קצב הפעימות שלי יורד ומגרד את ה-30, לעיתים אף מלמטה. הכאב בחזה חוזר. בכוחותיי האחרונים אני קורא לאחות שחולפת על פני ומסביר לה מה קורה. כבדרך מקרה ד"ר מיקי גם נמצא שם, כמו גם רופאים ואחיות אחרים . וכמו בסרט "ספרות זולה" כשג'והן טרבולטה מסיע את אומה טורמן לקבלת זריקת אטרופין עקב נטילת מנת יתר של קוקאין, הסובבים אותי מקבלים החלטה מהירה להעשיר את העירוי שלי באטרופין ושאר תרופות אחרות שמדללות ומאיצות במקצת את קצב ליבי, אך יחד עם זאת אני חלש מאוד.

16:00 ד"ר מיקי מחליט להעביר אותי למחלקת קרדיולוגיה, חדר טיפול נמרץ.
סניטר נחמד מעביר אותי למחלקה חדישה ומרווחת. בחדר עוד שלושה אנשים מלבדי. אני לובש את הפיג'מה והאחות מגלחת את שיער החזה העבות שלי על מנת שתוכל להדביק היטב את מדבקות הניטור למיניהן.
עד מהרה אני מחובר בשלל חוטים צבעוניים וצינורות למכונות שונות ומשונות הדוגמות ומתריעות בפני האחיות והרופאים על מצב ליבי בכל רגע נתון, ובמיוחד אם חלה הרעה מסוימת.

17:00 אורי חוזרת, היא גם אכלה. גם אני מקבל את הארוחה, דלת מלח. כשהם אומרים "דלת מלח" הם מתכוונים ללא מלח בכלל, לא טעים, או כפי שאחד מחבריו של אחי אמר פעם למארחת שטרחה רבות על ארוחת השבת: "צריך להיות מאוד רעב כדי לאכול את זה". אני לא מספיק רעב כנראה.

18:00 החולה שלידי, מקבל מבקרים. אני.מזהה אותם מיידית, למרות שלא ראיתים למעלה מ-25 שנים. הוא היה המג"ד שלי בסדיר והתקדם יפה עד לדרגת אלוף. כשהם מסיימים את הביקור אני פונה אליו ואנו מעלים זיכרונות קצרים מימי הגדוד העליזים.
20:00 ד"ר מיקי מחליט לבדוק בעצמו אקו-לב משהו דומה לבדיקת אולטרא-סאונד של סריקת מערכות לנשים בהריון, אבל כאן הבדיקה מיועדת ללב. הד"ר מוליך אותי לחדר סמוך, אני מייד מקבל סחרחורת, ושם תוך שהוא רוכן מעלי מבצע את הבדיקה. הוא מראה לי במסך את הלב, את החדרים התחתונים והעיליים וכיצד פועלים המסתמים, העורקים ועוד. הוא לא מצליח למצוא בעיות מיוחדות, אך אומר שזו לא המומחיות הגדולה שלו, ומחר תבצע את אותה בדיקה מומחית אמיתית בתחום.

21:00, שעה להיפרד מן האורחים. אורי נפרדת ממני, ומתחילה את המסע לרמת גן. אני מתחיל את הלילה הארוך נים-לא-נים עד ל05:30 למחרת.

יום שני 10 אוגוסט 2009.
בוקר חדש מציף את מחלקת טיפול נמרץ של המחלקה לקרדיולוגיה. מודדים חום, לחץ דם. א.ק.ג. מגיעים אחים חדשים ורופאים שעדיין לא הכרתי. ד"ר אלכס מספר לי שעדיין אין כל תוצאה מבדיקות הדם עם האנזים, אולם התנהגות הלב שלי בלילה מטרידה אותם מעט ולכן מבקש ממני בדיקת דם נוספת. מאוחר יותר יבוא אלי עם שתי הבשורות.
בהמשך אני מכיר את הרופאים האחרים והאחיות והאחים האחרים המחלקה. צורת עבודתם לפי נהלים מעוררת קינאה (למי שעובד בארגונים) ומראה יעילות מדהימה למדי. מבצעים בי בדיקת אקו לב נוספת, הפעם על ידי מומחית בנושא, וגם היא עדיין לא מוצאת משהו מיוחד.
לאור ביטול בדיקת ה-CT שהייתי אמור לעבור, מתירים לי לאכול, נו, באמת תודה, כנראה שעדיין אינני רעב מספיק. אני מבין כי הכולסטרול הוא אויב מאוד גדול כאן ואת הביצים הקשות למשל מגישים ללא הצהוב….
10:00 אני מחליט לספר להורי. שיחה לא קלה, אם כי לאור ניסיונו האישי של אבי בתחום הוא משתדל להרגיעני. אמי לא מאמינה שזה קורה לי.
זו גם השעה להודיע לבן, המשרת בצה"ל. אני מסמס לו שיתקשר אלי כשיוכל. לאחר מספר שעות הוא מתקשר, אני מסביר לו בעדינות את הקורות אותי. ומבקש שימשיך את השגרה הצבאית הרגילה, נפגש בסוף השבוע.
אני ממשיך לנמנם ובין לבין מנהל שיחות טלפון עם חברות וחברים ששואלים לשלומי. אני מזהיר אותם מפני ביקור, אפרת שולחת לי שוקולדה ושני ספרים מרתקים: "המניפסט הקומוניסטי" של מארקס ואנגלס ו"חרושת הישראליות" של משה צוקרמן. אני מתקדם היטב בספרה של נורית גרץ "על דעת עצמו" אודות עמוס קינן, טיפוס מריר ומרתק מלידתו ועד מותו.
18:00, ד"ר אלכס מגיע. אחרי שלקח לי את בדיקת הדם בבוקר, הוא מספר: "יש לי בשבילך שתי בשורות, אחת לא טובה ואחת טובה". הוא מתחיל ב"לא טובה": היה אירוע. זה ודאי. תוצאות האנזים מהבדיקה השלישית מראות שהיה אירוע. הבשורה הטובה: "מחר תעבור צינתור. ד"ר נאדר יעביר אותו."
ואז כמו לפי תוכנית שמוכנה מראש מגיע אח שיודע איך לגלח את המפשעה. אחר כך אני מקבל כדורים שצריך לבלוע, ולאחריהן חוברת שמסבירה עם ציורים מאירי עיניים מה משמעותו של הצינתור.
אורי מגיע אחרי העבודה ואנו מבלים זמן איכות ביחד עד שהיא נאלצת לעזוב ב-21:00.

יום שלישי 11 אוגוסט 2009.
יום הצינתור הגדול הגיע. אולם עד שנגיע לכך עוד יעבור זמן. בינתיים בבוקר אני מתיידד עם שכני לחדר. בחור בעשור השישי לחייו. עצמאי. אני מספר לו מעט על עצמי והוא מחמיא לי על שהגעתי אל המנוחה והנחלה, המחשבתית לפחות, ללא הדרכות מיוחדות.
08:00 הרופאים מגיעים. ד"ר נאדר מצביע על החולה ששוכב מולי, ואומר "נתחיל אתך". עלי הוא אומר, "כנראה שאצלך לא תהייה עבודה רבה ולכן נעשה אותך בהמשך". ומאשר לי לאכול את ארוחת הבוקר.
11:00 אורי מגיעה ומביאה לי את המחשב הנייד וגם את הנגן המוסיקה האהוב שלי, שאוגר בתוכו את כל הודעות הדואר האלקטרוני מהימים האחרונים, כך אני מתעדכן מעט במה שקורה בחוץ, אם כי מבלי יכולת מעשית לענות. אני עדיין חלש מאוד. והליכה לצחצוח השיניים ותגלחת סוחטת ממני את מרבית כוחותיי.
זמן ההמתנה לצינתור הולך ומתארך והשעות נוקפות.
16:00 מופיע הסניטר שמוביל אותי לצינתור. אני מחליף את הפיג'מה בכותונת ניתוחים. ומובל דרך המעלית לחדר הצינתורים. שמה כמו בסרט נע, מונחים במיטות אלה שלפני ואלה שאחרי. ד"ר נאדר עובר ליד מיטתי ומשתדל להרגיע את אורי ואותי. לאחר המתנה של כחצי שעה מגיע תורי.
אני מוכנס לחדר הניתוח. אח הומוריסטי במיוחד מכין אותי לסיפור. מניח אותי על המיטה המיוחדת מכסה בשמיכות משונות ומחדיר מעין מיבש שיער שמזרים אוויר חם ונעים אל מבושי… אפשר אולי לעשות מזה סטארטאפ.

את הצינתור עושים ד"ר נאדר וד"ר קרן כטייס וטייס משנה.
מאחוריהם בחדר הבקרה ישובים עוד שניים שמצלמים ומנטרים את פעולות המצנתרים שלהם ומאפשרים לחזור ולהראות ממבטים שונים את הפעולה בכל נקודת זמן.
הצינתור למי שלא בקי בעניין, הוא תהליך שבו מכניסים צינורית מיוחדת דרך עורק ראשי דרך המפשעה (סמוך לרגל ימין) ובדומה לאינסטלאטור המכניס קפיץ ארוך במטרה לפתוח סתימות בביוב, כך גם התיל של הצנתר יכול לסייע לפתיחת סתימות במערכת הלב.
אני מורדם הרדמה חלקית במפשעה . ומול עיני נמצא מסך טלוויזיה גדול ודרכו אני יכול לראות כיצד התיל מוחדר ועושה את דרכו לכוון ליבי.
מדי פעם מפזר ד"ר נאדר צבע בסוף התיל ואם העורקים והורידים פתוחים אז רואים מאוד יפה כיצד הצבע ממלא את הורידים. אולם משהצבע נתקל בעורק חסום, אזי הוא מתפזר מסביבו. פניו של ד"ר נאדר מתקדרות. "יש לך הרבה חסימות" , "איך יכול להיות?" אני שואל. "אני שומר מאוד על תזונה, לא מעשן ועוסק בספורט?", "זה תורשתי" מפטיר נאדר. בינתיים הוא וד"ר קרן מנהלים שיח הדומה לשיח ברשת קשר חללית בין טייסים ובין מרכז הבקרה מאחור, מילות קוד באנגלית, ומבצע פעולות פתיחת חסימות בעזרת בלונים קטנים וחלקי מתכת הקרואים "סטאנטים". "הצלחנו לפתוח את החסימה הגדולה" מודיע לי בשמחת מנצחים הד"ר נאדר. אני מתחיל לחוש בקור עז, ד"ר נאדר ממשיך ואומר יש עוד חסימות, אולם הן לא כל כך קריטיות. נצטרך לעשות מיפוי לב ולקבל החלטות בשלב מאוחר יותר.
הקור מתחזק. אני רועד כולי.
תהליך הצינתור הסתיים, אני מודה לרופאים, ומוצא להתאוששות קלה בחוץ.
19:00 אחרי הצינתור, אני מחובר שוב למוניטורים, וכאן הפלא ופלא, כמו בנגיעת מטה קסם, הדופק חוזר לאיתנו וגם לחץ הדם מראה סימנים פחות אנמיים…
לאחר כמחצית השעה וכוס תה (הפעם הרשתי לעצמי עם סוכר ), מוביל אותי הסניטר בחזרה לחדר, הפעם במיקום מעט שונה.
האחות, בהריון מתקדם, ילד שני, מברכת אותי על הצלחת הצינתור, ומסבירה לי על ליל השימורים שעתיד לעבור עלי: ד"ר מיקי עובר לידי ועושה לי עם האצבע "אתה שובב אתה" , "עבדת על כולנו".
בינתיים מערים אל גופי ליטרים שלמים של נוזלים שמטרתם בין השאר לדלל את הדם. האחיות מביעות פליאה שאני לא מבקש להשתין. "לא בא לי" אני אומר וממשיך בהסברים שוביניסטיים כי גבר צריך להשתין רק פעמיים ביום.
בשעה 22:30, כשעה וחצי לאחר שנפרדתי מאורי מגיע ד"ר מיקי להתחיל את ליל השימורים שלי. בצינתור החדירו תיל וחתכו עורק חשוב וגדול. וצריך לסגור את הפתח. הסגירה נעשית על ידי לחיצה ממושכת במפשעה (עשר דקות של כאב). בדקות אלה אנו מתוודעים באופן אישי יותר איש אל רעהו. אולם אותן עשר דקות היו רק הפרולוג של חמש השעות שהגיעו אחריהן ובהן הייתי אמור לשכב על גבי ללא תזוזה ואפילו קלה של האגן או רגל ימין.
הכנתי את עצמי לכך.
טענתי מבעוד מועד את נגן המוסיקה שברשתי בחשמל, והתחלתי בתוכנית המוסיקלית. שעה ראשונה עברה בקלות יחסית עם עמיר לב, הוא מרגש אותי כל פעם מחדש. המשכתי עם פורטיס-סחרוף – "כשהגיטרה מנסרת את הלילה", שעתיים ראשונות עברו בקלות יחסית אבל כאבי הגב וההירדמויות בקרסוליים החלו לתת את אותותיהם, הרגשתי שאני הולך ומשתגע, גם השלפוחית החלה לתת את אותותיה אחרי כשלוש שקיות עירוי.
את השעה השלישית העברתי כשאני מאזין לתסכית מאת ש"י עגנון בבימויו והקראתו של מוטי ברכאן. מעניין, על רופא שמתאהב באחות, וצל בעברה מעיב על כל חיי הנישואין שלהם עד הסוף המר.
בשלב זה לא יכולתי יותר להתמודד עם העניין, וביקשתי מן האחות כדור שינה. קיבלתי. כמה דקות מתחת ללשון והוא נמס. וכמה דקות לאחריו שינה מתוקה. כשהקצתי, בדק ד"ר מיקי אם אין יותר דימומים (נראה לי שהוא לא ישן) ומשראה כי טוב, אישר לי להתהפך על משכבי -.איזו הקלה. שעה מאוחר יותר התירו אותי מכבלי ויכולתי לצאת לחופשי.

יום רביעי 12 לאוגוסט, 2009
מעולם לא הערכתי מקלחת ותגלחת יותר מהבוקר הזה. ההרגשה נפלאה. כמעט והלכתי להתלבש בג'ינס וחולצה ויאללה למשרד.
האדרנלין זרם בי בכל הורידים, למרות השינה הטרופה. התחלתי להסתובב בסביבה.
האחיות והרופאים מזכירים לי כי למרות שמצבי השתפר לאין ערוך, אני עדיין מוגדר תחת טיפול נמרץ וכדאי לחזור למיטה או לסביבתה ולחכות למוצא פיהם של הרופאים.
ד"ר נאדר מגיע די מוקדם ומחייך אלי, דורש בשלומי – אני מחייך אליו., גם ד"ר קרן מגיע ורופאים נוספים.
הם דנים במקרה שלי וחושבים להציע לי תוכנית מיוחדת לנסות ולהתמודד אתה בהמשך, על מנת לפתור את הבעיות שעדיין נשארו לפתור.
שירה (בתי) ואורי (רעייתי) מגיעות, אני מרהיב עוז ויוצא אתם לטיול לעולם הפתוח בחוץ, אחרי שבמשך כמה ימים לא ראיתי שמש. ולמרות שחם וקצת לח (אמנם לא כמו בתל-אביב) אני מרגיש כאילו הכל ממלא אותי , האושר באמת גדול מדי, אם כי אני משתדל להשאיר את האושר הזה בגבולותיי.
הרופאים חוזרים לדון ומחליטים כי מחר אשוחרר כנראה מבית החולים.

ברור לי שדברים עומדים להשתנות , עם הכדורים בבוקר ובערב ואולי גם דברים אחרים, לא היו יכולים לחכות אתי עוד עשר שנים?

שירה ואורי עוזבות מוקדם מהרגיל, שירה צריכה להגיע למשמרת בעבודה. שחר, חברי הצייר מגיע, ואני מרהיב עוז, מנתק את עצמי (ברשות) ממכשירי הניטור ומסייר עמו אל הקפטריה הסמוכה ומזמין אותו לאספרסו ואת עצמי לקפה הפוך, לפעמים גם דבר קטן עושה לך את היום.
שחר צריך ללכת ללמד, ואני נשאר לבד ויושב לכתוב את הפוסט הזה.

בערב מגיעה נעמי, חברה ותיקה מהעבודה ואנו מגלגלים שיחה נעימה. עייפות אמיתית אופפת אותי אט-אט, וכשמסתיימת שעת הביקור, אני נרדם לשינה מתוקה עד הבוקר למחרת.

יום חמישי 13 אוגוסט, 2009
לילה שקט עבר על כוחותינו.
08:00 ד"ר מיקי מציץ אלי ומספר לי שהוא כבר כותב את מכתב השחרור.
אורי ויואב בני יוצאים לחיפה כדי להוציא אותי מבית החולים.
10:00, מכתב השחרור מוכן, הוא כולל תיאור מאוד מפורט של הקורות אותי מבחינה רפואית בחמשת הימים האחרונים. אני מקבל אישור להחליף ל"אזרחי" ותוך דקות אני חוזר לצלם דמותי הקודם, ואי אפשר להכיר בי את אירועי השבוע החולף.
פרידה קצרה מצוות האחיות, האחים והרופאים, מחלקה מצוינת – באמת!!!!
אני ממתין לרעיה ולבן בבית הקפה בקומה התחתונה, שם כבר יש אינטרנט אלחוטי שמחזיר אותי אל מערכת הקשרים שלי עם העולם החיצון.
הם מגיעים, ואנו יוצאים מבית החולים. יואב בני, נוהג את הרכב בבטחה כל הדרך הביתה.

הירח והכוכבים בציור

בחודש יולי 2009, נקראתי להשתתף בפאנל מיוחד, בתוכנית הטלוויזיה החינוכית "זרקור" לרגל ארבעים שנה לנחיתת האדם על הירח. את הפאנל הנחתה גל גבאי וההשתפו בו צבי ינאי, ד"ר יגאל פת-אל, טל ענבר ואני. חלקי בפאנל היה דיבור קצר (מעט מעל 3 דקות) אודות מופע הירח באמנות.

לצורך כך עיינתי מעט במקורות שונים והרי סיכום הדברים:

הירח משמש כדמות פופולארית יחסית בציור לאורך הדורות. בדרך כלל השימוש בירח נעשה מסיבות שימושיות היות והוא מצדיק ומאפשר תאורה בסצנות לילה. למרות כל זאת ישנן כמה תופעות מעניינות ביחס לדרך בה מציירים האמנים את הירח.

The Weeders, by Jules Breton (1868). Oil on canvas. Metropolitan Museum of Art, Bequest of Collis P. Huntington, 1900. www.metmuseum.org

הדרך המקובלת ביותר לתיאור הירח בציור היא כאשר הוא מלא. דרך מקובלת נוספת, אם כי פחות נפוצה, לציור הירח היא כאשר הוא נמצא בתחילת החודש או בסופו בצורת סהר. צורות אחרות המבטאות צורה שנמצאת למשל בין חצי ירח לירח מלא Gibbous נדירות ביותר.

טרנר – וילה מדמה באור ירח, 1827

אם תחפשו את הערך ירח באתר גלריית טייט המפורסמת שבלונדון, סביר להניח שתקבלו כ-300 ומעלה תוצאות. חלק גדול של העבודות, למרות ששם הירח מוזכר בכותרתן, לא מציגות את הירח בצורה מפורשת. מתוך התמונות בהן מוצג הירח בצורה ברורה, 59, מראות את הירח מלא, ו-18 מציגות את הירח כסהר. חלק ניכר מהציורים בהם מופיע הירח בצורה ברורה בגלריה טייט הן של טרנר J M W Turner, הירח מופיע בציוריו כפנס גדול מפיץ אור הדרוש לסצנה ללא פרטים מיוחדים. מתוך ציוריו של טרנר המתארים ירח כסהר, רק שניים מתארים סצנות של לפנות בוקר. ציור אחד בלבד מתאר את הירח בצורתו הגמלונית – בין חצי למלא. מעטים הציורים בהם ניראה ירח כשהוא חצי מלא. יש מי שיטען כי הדבר קשור בכך שסהר הירח וירח מלא מופיעים באופק (במערב בתחילת החודש העברי, לסהר, ובמזרח באמצע החודש העברי לירח המלא). חצי ירח מופיע בדרך כלל בסוף השבוע הראשון של חודש עברי ונמצא בדרך כלל בזניט (רום השמים) והכללתו בתמונה מצוירת (נאמנה לאמת) קשה יותר.

ויליאם טרנר – ספינת קיטור וסהר הירח, 1845 לערך

אמנים, כאשר הם מציירים מדמיונם, מבצעים לא מעט טעויות בציור הירח. לעיתים הדבר מבטא בזווית מופע שאיננה אפשרית במציאות. טרנר עצמו טועה כאשר הוא מצייר את סהר השמש והירח בשקיעה, כששניהם מופיעים ולו רק בהבדל בו הוא מצייר את השמש גדולה יותר מהירח. במציאות השמש גדולה מהיראה מאות אלפי מונים, אולם כפי שהדבר נראה לנו במה שקרוי גודל זוויתי, הרי שמבחינת גודל זוויתי השמש והירח קרובים מאוד לגודלם. גם הצייר ז'ול ברטון עושה את אותה טעות כאשר בציור הנקרא Moonrise (זריחת הירח) הוא מצייר את הסהר בשקיעה.

טרנר, הכנה לציור, שמש שוקעת וסהר הירח. ניתן לראות שהסהר אינו מצוייר נכון, היות ואם הה כך השמש היתה צריכה להיות מעליו, ולא מתחתיו כפי שמצויירת.

גם במאי סרטים אינם חפים מטעויות כשמדובר בירח. הבמאי סטיבן שפילברג, בסרט אי-טי ET מראה במשך מספר לילות את סהר הירח (השינוי אמור להיות יום יומי במיקום ובגודל) .

לעומתם יש גם כאלה שמדייקים בציור. כמעט כל מי שישאל על ציור שבו נראים הירח והכוכבים יבחר כנראה בציורו של וינסנט ואן גוך – ליל כוכבים Starry Night. וינסנט עצמו צייר חמישה ציורים בהם נראים השמים זרועי כוכבים ובאופן מפתיע הציורים, למרות ששיכים לזרם האימפרסיוניסטי מדהימים בדיוקים במיוחד לאור מחקרים אחרונים בהם מעורבים פיזיקאים ואסטרונומים אשר הצליחו לתארך במדויק את זמן ומיקום ציורם.

.

וינסנט ואן גוך – ליל כוכבים מעל נהר הרון

נקודת מבט אסטרונומית

תקופת ארל בחייו של ואן-גוך שנמשכה מפברואר 1888 ועד מאי 1889, נחשבת לאחת החשובות, אם לא החשובה ביותר בביוגרפיה של ואן-גוך. הכתוב להלן לא מתיימר לנתח את התקופה והשפעתה על חייו ועבודתו. נזכיר רק את הקשר של ואן-גוך עם פול גוגן שהגיע לשיא דרמטי עם השפעות לא קלות על המאסטר ההולנדי. בתקופה זו צייר כמה מהציורים האלמותיים שלו המתארים את הצבעוניות של דרום צרפת.

נדון באחד מציורים אלה מנקודת ראות אסטרונומית.

ליל כוכבים מעל הרון צויר בתקופה בה היה וינסנט אובססיבי למדי לציור בחוץ – מול הנוף הנשקף לעיניו. הציור ממשיך את ציור "קפה טראס בלילה" שגם בו תופסים שמי הלילה מקום נכבד. למרות שעניינו העיקרי של ואן-גוך בציור בית הקפה היה נורות הגז, ואורן כפי שנופל על הסביבה, צייר גם את הכוכבים כפי שנראו לו. בעבודה הנדונה להלן, משחקים השמיים והכוכבים תפקיד מרכזי הרבה יותר.

וינסנט ואן גוך – קפה טראס בלילה

באפריל 1888, כותב וינסנט לחברו ברנארד:

"ליל כוכבים לדוגמא, אתה רואה?, זה משהו שהייתי רוצה לנסות… האם לצייר בבית? מתוך הדמיון?"

רק מאוחר יותר החליט לנסות ולצייר בחוץ את מה שעיניו רואות, על כל הקשיים המשתמעים מכך. הדברים מתוארים במכתב שכתב לתיאו, אחיו, בספטמבר 1888.

אם נשווה את שני הציורים לציור הלילה הנודע ביותר של ואן-גוך "ליל כוכבים", שצויר בסן רמי ב-1889, נגלה שהם נותנים מבט יותר ריאליסטי על השמים וכוכביהם. בציור שלנו, נראית ה"דובה הגדולה" בבירור וניתן להניח כי הציור צויר באוויר הפתוח, ונותר נו לראות כיצד פתר ואן גוך את הבעייתיות של הבאת הנצפה אל בד הציור. וינסנט היה מודע לכך שצייר את קבוצת הכוכבים "הדובה הגדולה" כפי שניתן לקרוא במכתב לאחיו תיאו מיום 28 בספטמבר 1888. האמן נמשך אל הניגודיות הנגלית בין אורם העדין של הכוכבים לבין האור האלים משהו של נורות הגז המשתקף במימי הנהר. אולם כאן השמים משחקים את התפקיד הראשי, אולי משום שואן-גוך ידע והבין את מה הוא מצייר. וגם מתוך העניין הרב שגילה בציור השמיים והכוכבים כפי שמשתקף במכתבו לברנארד לעיל.

וינסנט ואן גוך – ליל כוכבים מעל הרון

מבחינה אסטרונומית ניתן להתייחס לגיאומטריה של מיקום הכוכבים וכן לתכונות הבהירות שלהם.

בנסיון לתארך את זמן הציור נתייחס למכתב לתיאו מה-28 בספטמבר בו הוא מזכיר לראשונה ומתאר את הציור. אין לציור אזכורים אחרים המכתבים בהם למשל מוזכר ציור בית הקפה בלילה. ניתן אם כך להניח כי הציור צויר כנראה באחד הלילות שבין ה-20 ל-30 לספטמבר. וינסנט היה גאה מאוד ביכולת הציור שלו ובתפוקתו שהגיע בתקופה זו לכדי ציור ורישום אחד מדי יום! כנראה שציור זה נעשה ללא הכנות מוקדמות ישירות על בד הציור.

רישום הציור כפי שצורף למכתבו של ואן-גוך לאחיו

אם נניח שהציור נעה ב-25 לספטמבר ונסתכל תוכנות סימולציה לאותו זמן, נגלה כי ה"דובה הגדולה" נראית בדומה לציור בסביבות השעה 10:30 בלילה. ברור לנו כי הציור לא נעשה תוך דקות. למעשה, שני הכוכבים האחוריים של "העגלה" מראים את הכיוון בו צוירו הכוכבים. קו הכוכבים Alkaid – Megrez אופקי כמעט, וקו הכוכבים Dubhe – Merak – מציג את התחתית הימנית. כיוון זה נמצא בניגוד לכיוון Alkaid – Dubhe הנמצא בהתאמה למיקום הכוכבים המזרחיים.

הדמייה של קבוצת הכוכבים "הדובה הגדולה" כפי שנראתה באזור ארל ב-25 לספטמבר 1888,

תוכנת Stellarium,

ביצוע ההדמייה – עדן אוריון

ניתן להקיש על התמונה כדי לראותה בהגדלה

ואן-גוך מצייר את כל שבעת הכוכבים הבהירים, אולם משנה מעט את מיקומם בשמים, במיוחד Alioth – שקרוב מדי למגרז וכתוצאה מכך לא מיושר עם קו Mizar (מיזהר) – Megrez. הכוכב Phecda נמצא ממש לא במקומו: החלק האחורי של העגלה צריך להיות כמעט מרובע, בעוד שבציור נראה טרפזי יותר. אחד ההסברים כך שהכוכב Merak – צויר כארבעים דקות מאוחר יותר מן האחרים ואחריו Phecda כאשר הזווית Dubhe – Merak _ Phecda נכונה.

זווית ההגבהה בה מצוורים הכוכבים נכונה בהתייחס לקו הרוחב של ארל 43.66 מעלות צפון.

גם ההתייחסות לבהירות הכוכבים מפתיעה. ההנחה היא שואן גוך השתמש בגישת "בהיר יותר = גדול יותר". הכוכב Alioth הוא הבהיר ביותר מבחינה תצפיתית. בציור דווקא Megrez מצויר כבהיר ביותר, למרות שבמציאות אורו הוא החלש מבין השבעה. ואן גוך מצייר גם את Mizar כדיסקה גדולה יחסית. האם ראה את המכלול Mizar-Alcor הכפול?

הכוכב Dubhe שנחשב הבהיר ביותר (אלפא) בצורת Bayer מצויר כבהיר יותר מאשר האחרים, אולם רובם חולקים את אותו הצבע עם שליטה של גוון ירוק. למעשה כל שבעת הכוכבים חולקים את אותו הצבע, למרות ש-Dubhe נראה חמים יותר.

מסביב ל"עגלה" – "דובה גדולה" מצוירים עוד כוכבים רבים. חלקם קשור כנראה לקבוצת הכוכבים וחלקם אולי פרי דמיונו של ואן-גוך.

לסיכומו של עניין נראה כי הציור "ליל כוכבים מעל הרון" מהווה נקודת מבט מציאותית למדי של השמים וניתן להניח כי הצייר הגדול ממש ישב בחוץ מתחת לכיפת השמים בעת המעשה.

זיהוי ה"כוכב" בציור האבוד של וינסנט ואן-גוך

(תרגום חופשי למאמר מאת דונלד אולסון וראסל דושר)

עד לסוף המאה העשרים היו ידועים ארבע ציורים של וינסנט ואן-גוך בהם השמיים מילאו תפקיד מרכזי. "קפה טראס בלילה", "ליל כוכבים מעל הרון", שני ציורים אלה מתארים את השמים מעל ארל, עיירה בפרובאנס בדרום צרפת. ציור "לילה הכוכבים" המפורסם ביותר צויר בסן-רמי הנמצאת ליד ארל. כמו גם ציור "דרך ברוש וכוכב"

לפני מספר שנים, 1995, נתגלה ציור חמישי האחד ממרתפי מוזיאון ההרמיטאז' בסן-פטרבורג ברוסיה. בקטלוג התערוכה שחשפה את הציורים ה"אבודים" מספר אלברט קוסטנביץ' כי הציור הזה ואחרים נחשבו לכאלה שאבדו במהלך מלחמת העולם השנייה. אולם במהלך סקר שנערך במחסני המוזיאון במחצית השנייה של המאה העשרים נגלה כי נשמרו שם בסודיות מספר גדול של ציורים מהם כמה של ואן-גוך וביניהם הציור הנדון "בית לבן בלילה". הציור שצויר כשישה שבועות לפני מותו של ואן-גוך מתאר שמיים ליליים. התמונה לא היתה מוכרת גם למומחים בתולדות האמנות.

וינסנט ואן-גוך – בית לבן בלילה, יוני 1890

סיפורה של התמונה מחזיר אותנו לשנות העשרים המאוחרות של המאה העשרים. התמונה נגנזה אל האוסף הפרטי של התעשיין הגרמני אוטו קרבס. עם עליית הנאצים לשלטון בשנות השלושים, החליט קרבס להחביא אותו מפחד שמה ינודה על ידי השלטון כתומך באמנות שנחשבה "דגנראטית". כאשר הגיעו כוחות הצבא האדום לגרמניה בשנת 1945, הרבה מאוד תכולות מוזיאונים ואוספים פרטיים שהוחבאו בבונקרים נמצאו על ידי החיילים הרוסיים ומצאו את דרכם למזרח ושוכנו אחר כבוד במקומות ראויים מאחורי מסך הברזל של אז.

הציור "בית לבן בלילה" הופיע במספר תערוכות במהלך שנות העשרים של המאה העשרים וקיימים אפילו מספר צילמי שחור-לבן שמתארים אותו (כך ניתן היה ליחס אותו לואן-גוך). יתר על כן, באחד ממכתביו לאחיו תיאו (מס' 642) שנכתב ב-16 ליוני 1890, מספר וינסנט על הציור:

"בית לבן בנוף ירוק, כוכב בשמי הלילה ואור כתום בוקע מהחלון עם ורד נוגה"

ואן גוך שולח את המכתב הזה מהעיירה אובר-סור-אוּאז Auvers-sur-Oise, המרוחקת כ-32 ק"מ צפון מערבית מפאריס . שם בילה את 70 הימים האחרונים שלו וצייר שם למעלה מ-70 ציורים לפני מותו ב-29 ביולי 1890. קצב הציור הראוי לציון שלו – ציור ליום, מביא למסקנה הראשונית שהציור נעשה זמן קצר לפני ה-17 ביוני 1890.

מי יכול להיות הכוכב המצויר – מועמדויות

שימוש בתוכנות סימולציית שמיים (פלנטריום ממוחשב) שמדמות את לילות אמצע יוני 1890 מראות את גרמי השמיים הבהירים הבאים: הכוכבים הבהירים ביותר בתקופה זו של השנה הם וגה וארקטורוס. שניהם נמצאים ברום השמיים. קפלה (מקבוצת עגלון) נמצא סמוך לאופק הצפון מזרחי, ממש לפני זריחת השמש. בלילה ה-17 ליוני 1890, היה מולד ירח, מה שמסביר את חסרון הירח בציור.

שלוש פלנטות בולטות בשמי הערב של אותה תקופה: נגה שנראה ככוכב הערב בבהירות 3.9- ונראה באופק המערבי כשעתיים אחרי שקיעת השמש. מאדים, בבהירות 1.9- נמצא (באמצע יוני) סמוך לאופק הדרום מזרחי סמוך לשקיעה. מסלולו של מאדים האפיל על כוכב בהיר ואדום אחר – אנטארס שנמצא בקבוצת עקרב. צדק שזרח ב-23:00 שלט בבהירות של 2.6- עד לזריחת השמש למחרת.

כל עניין המועמדויות יכול היה להיות לא רלוונטי, אם נניח שהציור נעשה על פי דמיונו של האמן. כדי לענות על שאלה זו, היה צורך לבדוק האם ואן-גוך צייר בית אמיתי? ואם הבית אמיתי, הם עומד על תילו בימינו, על מנת שניתן יהיה למצוא את מיקום הציור ואת הכוון בשמים אליו הסתכל המאסטר?

החיפוש אחר הבית הלבן

בחודש מאי 2000 יצאה משלחת של חוקרים וסטודנטים מאוניברסיטת דרום-מערב טקסס לסיור בעיירה אובר. באופן מפתיע, קרבות מלחמת העולם השנייה דלגו על העיירה השלווה ומרבית הבתים מסוף המאה ה-19 עדין עומדים על תילם. קבוצת החוקרים שהתקבלה בחום רב על ידי פרנסי העיירה ערכה סיורים מקיפים שתי-וערב על מנת לאתר בתים דומים לזה המצוייר תוך כדי השוואת החלונות, הארובות שערי בתים וקירות. במהלך הסיורים עברו הסוקרים על פני תריסרי מקומות מתועדים בהם צייר ואן-גוך בימיו האחרונים.

בסופו של הסקר הוחלט על דעת כולם כי שנו בית אחד בלבד שמתאים לציור – וילה בצד הדרומי של הדרך הראשית. הבית שכתובתו כיום רחוב הגנרל דה-גול מס' 25 ו-27. בניין זה שוכן שני בלוקים בלבד מפונדק Auberge ravoux שבו שכן ואן-גוך ביוני 1890. הבניין עבר שיפוצים שונים במאה ועשר השנים שחלפו (נוספו מעונות על הגג בדומה לבתים רבים אחרים באזור).

הבית הלבן – כפי שצולם בשנת 2000, בידי משלחתו של אולסון מאונ' טקסס ארה"ב

בציור של ואן-גוך נראים שבעה חלונות בקומה השנייה. שישה מהם קיימים עד היום. החלון השביעי (המרכזי) נאטם בעקבות שיפוצים פנימיים בבניין.

במהלך הסיורים נתקלו החוקרים בספרו של פול גשה – paul gachet שהיה בן 16 ב-1890 ופגש את ואן-גוך שקיבל טפול הומאופטי אצל אביו. גשה מסביר בספר (Les 70 jours de Van Gogh a Auvers, 1994) כי הבית השיה שייך לגברת בשם ויקטורין שהתפרנסה ממכירת תוצרת חקלאית כגבינות ביצים וחמאה.

לכשנמצא הבניין, ניתן היה לברר את מיקומו של הצייר ולאמת את ההדמיות של תוכנות הפלנטריום בקשר לכוכבים המצוירים. החוקרים יכלו למצוא את הנקודה המדויקת בה העמיד ואן-גוך את כן הציור שלו. כמו כן ציינו כי בתצפיותיהם נצפו נגה ומעליהם הכוכבים הבהירים בקבוצת תאומים – פולוקס וקסטור.

החישובים מראים כי נגה נמצא כ 15 מעלות לגובה בצפון מערב, מעט ימינה ממה שמצויר בפועל. אולם אין מועמד אחר להחליפו בבהירות דומה. אם כן, הכוכב הבהיר המצויר בשמי הדמדומים הוא כנראה נגה.

מספר ספרי תיירות מקומיים מציינים דווקא את בית מס' 44 ברחוב שארל דה-גול , כבית שבציור, אולם השוואה פשוטה בין הבית המצויר לבין בית מס' 44 מוציאה אותו מכלל חשבון. גם השוואות עם ציורים ושרטוטים של בתי העיירה בשלוש מאות השנים האחרונות שהועמדו לרשות החוקרים באדיבות העירייה המקומית מוכיחים זאת מעל לכל ספק.

שיקולי מזג אוויר

השרות המטאורולוגי הצרפתי Meteo France מחזיק רישומי נתוני מזג-אוויר ממקומות רבים בצרפת לאורך שנים רבות. המדידות נערכו שש פעמים ביום ותועדו בכתב יד בספרים עבי כרס הנמצאים בארכיוני השרות.

בספרים מצויין כי בשבוע של ה-7 עד ל14 ביוני שרר מזג אוויר גשום למדי מלווה בסופות רעמים. השמים החלו להתבהר ב-15 ביוני. ניתן להניח כי ואן-גוך צייר את הציור ב-16 ליוני עת שהשמיים היו בהירים לחלוטין ונקיים מעננים (כמתואר בספרי החזאים) . וינסט עצמו מתאר את הציור במכתב שנכתב ב-17 ליוני. בתאריך זה, מזג האוויר חזר להיות גשום והספרים מציינים 100% עננות.

וינסנט ואן גוך ונגה

בהשך למתואר לעיל, החוקים מניחים כי גרם השמים המצויר בציור הוא נגה. זהו הציור השלישי של ואן-גוך בו מצוירת הפלנטה! הראשון מבין השלושה הוא ליל כוכבים בסן-רני, המתוארך לאמצע יוני 1889. היסטוריונים של אמנות ואסטרונומים ידועים זיהו את נגה מצויר שם בבירור ליד האופק המזרחי. נגה הגיע לבהירות מכסימלית בשבוע הראשון של יוני 1889 ובמכתב (מס' 593) משבוע זה מוכיח זאת בבירור:

" הבוקר צפיתי בנוף הכפרי מן החלון, זמן רב לפני שזרחה השמש, וחוץ מכוכב הבוקר שנראה גדול ביותר לא נראה דבר."

בהיותו בסן-רמי נראה כי וינסנט צפה גם בהתקבצות של נגה, חמה (מרקורי) וסהר הירח ב-20 באפריל 1890. ע"פ אנליזות ומחקרים מאוחרים יותר, נראה שעשה שימוש במראה המיוחד בציור "דרך, ברוש וכוכב" שצויר בסוף אפריל או תחילת מאי. מספר שבועות לאחר מכן הכין טיוטא למכתב (מס' 643) ובו סקיצה של הציור וקרא לו "כוכב עם בהירות יוצאת דופן". מכתב מס' 643 לעיל מתוארך, ל-16 ביוני 1890, היום בו צייר ואן-גוך את הבית הלבן ושמי הלילה. מכאן שניתן להניח ששני הציורים הללו מתארים את רצונות לצייר את השמים כפי שהם.

תיארוך ציורו "זריחת הירח" של וינסנט ואן גוך

תרגום חופשי ובלתי מחייב של מאמרם של דונלד אולסון, ראסל דושר ומרילין אולסון .

הסטוריונים של תולדות האמנות מסכימים כיום כי תמונת "ליל כוכבים" starry night המפורסמת צוירה בלילות שבין ה-16 ל-18 ביוני 1889, בעיירה סן-רמי במחוז פרובאנס שבדרום צרפת. החוקרים מגיעים למסקנות הללו מקריאת חליפת המכתבים בין וינסנט לאחיו וקרובים אחרים. לעיתים, ניתן למצוא בציורים עצמם רמזים שיוכלו לתארך את הציור מבחינה אסטרונומית.

במאמר קודם זוהתה פלנטת נגה כמעטרת את הציור "בית לבן בלילה" שצויר בצפון צרפת. בהמשך למחקרים על גרמי השמים בציוריו של ואן-גוך, נקלו החוקרים בציור המסומן בקוד f735. הציור מראה ערמות חיטה קצורה בשדה, כשמאחוריהן קיר אבנים ובדמדומי השמים מאחוריו עולה דסקה כתומה מוסתרת בחלקה על ידי ההרים.

וינסנט ואן-גוך – זריחת הירח, יולי 1889

ואן-גוך בסן-רמי

לאחר שסבל מכמה משברים רפואיים בעת שהותו בארל, העתיק ואן-גוך ב- 8 במאי 1889 את מקום מושבו לבית החולים ששכן במנזר סנט-פול בעיירה סן-רמי. מתאריך זה ועד לשחרורו ב-16 למאי 1890 צייר כ-150 ציורים וכ-140 רישומים המשקפים את התעניינותו באור טבעי של דרום צרפת. יותר מתריסר מהציורים מראים את אותו שדה חיטה עם בתים הנראים מאחורי הקיר והרי האלפים מימין.

לעיתים קרובות צפה וינסנט בשמים מחלון חדרו בקומה השנייה בצד המזרחי של המנזר. כפי שהוא כותב לאחיו תיאו, השוהה בפאריס, בסוף מאי 1889 (מכתב מס' 592) :

"דרך סורגי הברזל שבחלון אני רואה את שדה החיטה … מעל אני רואה את השמש זורחת בהדר הבוקר ."

במכתב אחר (מס' 593) מהשבוע הראשון של יוני 1889, מתאר ואן-גוך את התצפית בנגה:

" הבוקר צפיתי בנוף הכפרי מן החלון, זמן רב לפני שזרחה השמש, וחוץ מכוכב הבוקר שנראה גדול ביותר לא נראה דבר."

המראה מהשדה המתואר מכוון לכוון מזרח ומכאן שניתן להבין שבתמונה הנדונה מס' 735 רואים גרם שמים זורח.

שמש? ירח? על איזה חודש מדובר?

בדומה לאסטרונומים המודרניים המקטלגים את גרמי השמיים כגון קטלוג מסייה, גם ציוריו של ואן גוך מקוטלגים וממוספרים ע"פ עבודתו של ג'ייקוב בארט דה-לה פיילה Jacob Baart de la Faille. עבודת הקיטלוג שנשלמה בשנת 1928. בעבודת הקיטלוג נתגלו מספר שגיאות ברבות השנים. הציור הנדון, מספר 735 ברשימה הוא דוגמה טובה לכך. המקטלג מתאר את הציור כ"שקיעת השמש" ומתאר את כדור המש הכתום בוקע מאחורי ההרים הכחולים . קטלוג אחר משנת 1937, מתאר את הציור כ-"זריחת הירח" ומתארך את הציור בין אוגוסט לספטמבר 1889. קטלוג מעודכן יותר של דה-לה פיילה, משנת 1939, הופך את הכותרת ל"זריחת הירח" ומתארך את הציור ל-ספטמבר 1889. קטלוגים מאוחרים יותר מתארים את זריחת הירח ומתארכים את הציור ל-6 ביולי 1889.

כל המקטלגים הלו השתמשו במכתביו של וינסט ע"מ לתארך את הציור. חליפות המכתבים מאשרות שאכן מדובר בזריחת הירח. במהלך קיץ 1889, שלח ואן-גוך מעטפה שהכילה שני מכתבים: הראשון לאחיו תיאו (מס' 603) והשני (שאבד) לפול גוגן. המכתבים מלווים ברישום של אדם קוצר בשדה החיטה . וינסנט מתאר בכתב את הציור ומוסיף:

" יש לי אחד בתהליך שמתאר את זריחת הירח מעל אותו השדה, אולם עם ערימות חיטה שמחליפות את החיטה. זהו צהוב – אוקר – סגול, בכל מקרה תוכל לראותו בקרוב"

במהלך קיץ 1889, חלה הידרדרות בבריאותו של ואן-גוך ובמשך כשישה שבועות כמעט ולא צייר. האם המכתב והציור נוצרו לפני ההתקף? לצערנו, המכתב אינו נושא תאריך משלו או חותמת דואר. מספור המכתבים נעשה בידי רעייתו של תיאו, לאחר מותו של האחרון. בידיה היו כ-670 מכתבים שכתב וינסנט לאחיו. מחקרים מאוחרים יותר לגבי המכתבים מתארכים את זמן הציור וכתיבת המכתב בהתאם לדיווחים על התקפי האלימות של ואן-גוך במוסד, ל-8 עד 16 ביולי 1889.

האם האסטרונומיה יכולה לסייע לתיארוך הציור?

השערות יסוד:

הציור הממוספר F735 ונקרא זריחת הירח צוייר בוודאות בין ה-8 למאי, תאריך הגעתו של וינסנט למוסד בסן-רמי לבין חודש ספטמבר 1889, אז נשלח בד הציור יחד עם עוד תשעה אחרים שכללו אגב גם את ליל כוכבים המפורסם, לתיאו.

העצם הכתום הבהיר בציור יכול להיות או ירח מלא זורח הזורח מייד לאחר השקיעה או זריחה של ירח מלא זמן מה אחרי השקיעה.

סימולציות אסטרונומיות מציעות את האפשרויות הבאות: 15-17 במאי, 13-15 ביוני, 12-14 ביולי, 11-13 באוגוסט ו-9-11 לספטמבר.

תכונה בולטת של הציור היא הסתרת חלק מדיסקת הירח על ידי צוק ההרים. ואן גוך עוד הוסיף למרגלותיהם בית כפול. ישנן סיכוי כי הבתים אמיתיים משום שהצוק והבתים מופיעים ברישומים וציורים רבים מסן-רמי.

האם הבתים אמיתיים? האם ניתן יהיה לאתר את הכוון אליו הסתכל הצייר בעת עשיית הציור? והאם ניתן יהיה לתארך את מועד הציור בדיוק?

ביוני 2002, נסעה קבוצת חוקרים בראשותו של דונלד אולסון לפרובאנס שבצרפת. תוך דקות מרגע הגעתם לסן-רמי זיהו חברי הקבוצה את הצוק המצויר. מציאת כוון הציור לא היתה פשוטה כלל ועיקר. ראשית משום שהמוסד הוא מוסד פעיל גם בימינו. החדר המדובר "מחוץ לתחום" לכל. גם עצי האורן שבסביב צמחו וגדלו ומסתירים את הנוף. בנסיעה בדרכי עפר לכוון הצוק, נתגלו גם הבתים (הבית הכפול) המצויירים בציור המדובר. הבתים מצויים כ-640 מטר דרום מזרחית למנזר. אולם לאור המכשולים הקיימים כיום לא ניתם לראותם בימינו מן המנזר.

קבוצת מקומיים מארל, עזרה לקבוצת החוקרים למצוא נקודת תצפית הממוקמת בשדה פתוח הצמוד צפונית מערבית למנזר סנט-פול. התצפיות בשמש, בירח ובכוכבים נמשכו במשך שישה ימים.

חישובים טריגונומטריים מורכבים למדי, שדימו את נקודת הראות של ואן-גוך מן המנזר מצמצמות את אפשרויות הצפייה שלו בירח המלא הזורך לשני תאריכים בלבד: 16 במאי או-13 ביולי.

נתוני מזג האוויר שנרשמו בתאריכים הסמוכים לתאריכים המוצעים לעיל מצביעים על כך שהראות בלילת הללו היתה סבירה. יומיים לפני ה-16 במאי ירדו ממטרים כבדים אולם ב-16 התבהרו השמיים ואילו ביולי, השבועים הראשונים היו בהירים למדי ומעוננים (30-50%) ב-13 ביולי.

על מנת לצמצם את אחת האפשרויות, התייחסו החוקרים לתיאור השדה כפי שמופיע במכתביו של ואן-גוך. בחודש עם הגעתו למקום וציוריו הראשונים של השדה הוא מתאר את השטח כולו כ"אפוף כולו שדות חיטה ירוקים" בעוד שבמכתבים מהקיץ הוא מתאר את ההצהבה של החיטה, "השיבולים נצרבו על ידי השמש וצבעם דומה לשכבה החיצונית של לחם אפוי", "הכל צהוב" . ציור "זריחת הירח" מתאר ערמות חיטה זהובות קצורות ולכן אינו יכול להתרחש במאי.

לאור כל זאת ניתן לחשב ולומר כי הזריחה של הירח המתוארת בציור אירעה ב- 13 ביולי 1889, בשעה 21:08 (זמן מקומי).

סימולציה של זריחת הירח – ליד פאריס, צרפת, 13 יולי 1889, תוכנת Stellarium, ביצוע סימולציה – עדן אוריון

מכאן שמכתב מס' 603, בו הוא מתאר את הציור נכתב כנראה ב-14 ביולי, כל זאת בהנחה שבאותו זמן צייר וינסנט ציור חדש בכל יום.

ניתוח התצפיות והדמיות המחשב מאשש את ההנחה כי וינסנט צייר את מה שראה ולא מתוך דמיון או זיכרון. במכתב מוקדם יותר לחברו אמיל ברנרד, מ-1888, כותב ואן-גוך:

" לעולם איני עובד מתוך זיכרון… איני יכול לעבוד לא מודל… אני מפחד לברוח מהמציאות ומן האמת… תשומת ליבי מרוכזת במה שאפשרי וקיים באמת… אני מגזים, לעיתים משנה את המוטיב, אולם איני ממציא את התמונה כולה: אני מוצא את הכל מוכן מן הטבע…"

מקורות

Identifying the 'star' in a long-lost van Gogh.(astrological research).Donald Olson and Russell Doescher. Sky & Telescope 101.4 (April 2001): p34(6).

Dating van Gogh's Moonrise. Olson, Donald W.; Doescher, Russell L.; Olson, Marilyn S , Sky & Telescope, July 2003 v106 i1 p54(5)

Van Gogh's Starry Night over the Rhone (Arles, 1888). Some astronomical considerations., Gianluca Masi and Antonella Basso

מכתבים לתיאו, וינסנט ואן גוך (מבחר), הוצאת שוקן, 1992

חליפות המכתבים המלאות של וינסנט ואן-גוך בצרפתית ובאנגלית:

http://www.webexhibits.org/vangogh/letter/21/643.htm?qp=psychology.agoraphobia

http://www.popastro.com/moonwatch/moon_guide/art3.php

]]> http://edenorion.com/wp_home/?feed=rss2&p=429 3