יישומים אזרחיים

עלילת הסרט Existenz של דיויד קרוננברג משנת 1999, מתארת קבוצת אנשים המשחקת במשחקי מחשב עתידניים. ייחודם של משחקי מחשב אלו שהם מחוברים בחיבור פיסי-ביולוגי אל גופם של השחקנים, בכבל דמוי חבל טבור, והופכים אותם לחלק ממשי מן המשחק. כלי הנשק בסרט עשויים תערובת מוזרה של קרביים של שרצים וחיות שונות בשילוב עם חלקי מתכת. העלילה מטשטשת בין המציאות והדמיון. כמעט ששכחתי מקיומו של הסרט, עד שנכנסתי לאולם התצוגה של "יישומים אזרחיים" תערוכתו של אלי גור-אריה.

התערוכה ממוקמת באחד האולמות הפנימיים של המוזיאון ויוצרת את האווירה של מערכת מבודדת, חפה ממגע עם המתרחש מבחוץ, הן בתערוכות האחרות והן מחוץ למוזיאון עצמו.
גור אריה בורא את הטבע מחדש. הוא משתמש בחומרים סינטטיים- מעשה ידי אדם- שרפים פולימריים ואפוקסיים כדי לברוא מחדש את הביוטופ האולטימטיבי. אם ניקח בחשבון כי מקורם של השרפים הפולימריים בשמן האדמה – נפט המופק משרידיהן של חיות וצמחים קדומים, הרי שגור-איה עוסק במעין אלכימיה משולבת בתחיית מתים.

הפסלים השונים כללים ברובם דימוי שלם או חלקי לצורת חיי כזו או אחרת. בכל אחד מהם ישנה הפרעה בין אם בקנה המידה שמגדיל את רגל האדם , או בשלושת הארנבים מרוטי הפרוות המתחממים להבל מפזר החום הצמוד אליהם.
היישומים האזרחיים לחפצים השונים הם שילובים של חלקים ספק צבאיים, ספק תעשייתיים, המחוברים כשתלים לכדי מנגנונים מפיחי חיים כגון "מדחף מטוס המופעל מחדש על ידי ממטרה שהותקנה בו." או "מערכת ניטור ביולוגית המותקנת על גוש קרח ויוצרת אינטראקציה עם חרקים. יכולה לשמש כחיישן למערכת בקרת אקלים".

שליטתו של גור-אריה בחומר מושלמת. הקרח העשוי מפולימר נראה צונן תמידית, ומזמין כל כך. ואליו מחובר ספלול (סוג של צמח "טורף" ממשפחת הכדניים שעליו דומים לספלים) הצינורות שמחוברים בצידם האחד במחברים צבריים ומורכבים ומשולבים ברקמות "החיות" מצידם השני.

במרכז האולם ממוקם "מתקן צבאי שמזמן דבורים ומאביק אותם בחומר. המערכת כוללת ספק כח אוטונומי". למעשה מדובר במכ"מ צבאי ששימש לזיהוי מסיגי גבול. גור-איה לוקח את המכ"מ שמהווה בדרך כלל את מפגשו של האדם עם אפשרות של איסור, גבול, גדר, לעיתים גם מוות, והופך אותו למערכת יוצרת חיים שמאביקה דבורים בדרכן להעניק חיים לפרחים וצמחים אחרים. ההכרות שלו עם הנושא ברורה. האספלט שמסדקיו בוקעים עשבי בר (היצירה נקראת "מסלול ההמראה הישן" בקטלוג), הדבורים , מערכת ההאבקה הבנויה על משטח המכ"מ עשויים לפרטי פרטים ומשלבים נושאים מתחומי התקשורת (כבלים קואקסיאלים חשופים בתוך האבקנים) עם נושאי טבע – כגון הדבורה העשויה, שוב, עם ירידה לפרטים של טקסטורות הגוף הקטיפתיות. ומעביר תחושה שתהליך ההאבקה הוא בעצם תהליך של טרנספורמציה של מידע מצורה אחת לצורה אחרת המטרה להפיח עוד חיים.
אחדות מיצירותיו של גור-אריה, נטולות שם או תיאור. כך לדוגמא ניתן למצוא את האיילה השוכבת מתה? על כר הדשא הסינטטי. ואנו כצופים איננו נזקקים לשם או לפרשנות של האמן. מה כבר משנה איך נקראת יצירה אם תוכנה מובן ואולי ברור יתר על המידה?
לעיתים נראה כי היכולת הטכנית היוצאת דופן, מעיבה על הכוח הטמון בעבודות. מאידך, ביצירות אחרות, החיבור המושלם בין הסינטטי ו"הטבעי" מושלם כל כך עד כדי בעתה.
התאורה באולם התערוכה עשויה כך שתוסיף לחומר ותעצים אותו. העבודות בוהקות, שלא לומר קורנות אל הצופה, גם אם אינן מכילות אמצעי תאורה משל עצמן. האור הופך לשחקן חשוב ביצירה לא פחות מהדימוי או העיוות הקיים בו או בקנה מידה שלו.

תערוכה: יישומים אזרחיים
אמן: אלי גור-אריה
אוצר: דורון רבינא
מוזיאון/גלריה: מוזיאון הרצליה, נובמבר 2003