בין ספקנות לסקרנות: המדע המודרני ועולם הנסתר

האם המדע המודרני באמת פתוח לבחינת תופעות שנחשבות לחלק מ"עולם הנסתר"? שאלה זו איננה רק פילוסופית – היא נוגעת בלב ההתנגשות שבין גישות שונות להבנת המציאות. מדובר בנקודת חיכוך מרתקת בין תפיסות עולם: מצד אחד, המדע ניצב כעמוד התווך של החשיבה הרציונלית, המבוססת על תצפית, מדידה, והסקת מסקנות מתוך ניסויים חוזרים; ומצד שני, קיימת הסקרנות האנושית העמוקה והעתיקה לתופעות חמקמקות, מסתוריות, ולעיתים בלתי מוסברות – חלקן אף מוכרות מתחום הבמה, מעולמם של קוסמים ואמני חושים, שמעוררים פליאה ושאלות על גבולות המציאות.

במאה ה-21, כאשר גבולות הידע המדעי ממשיכים להתרחב באופן מואץ, מתחדדת גם השאלה: האם אנחנו מסוגלים – או אפילו רוצים – להכיל ידע שחורג מהפרדיגמות המוכרות? האם ניתן, ואיך, לחבר בין החיפוש אחר האמת המדעית לבין החוויה הסובייקטיבית, המיסטית, ולעיתים אף הבלתי ניתנת לשחזור – כמו זו שחווים צופים כאשר אומן חושים מדגים לכאורה קריאת מחשבות או השפעה מנטלית?

המתח המובנה

המדע בן זמננו נשען על תפיסת עולם מטריאליסטית-מתודולוגית – גישה אשר מניחה כי כל תופעה ניתנת להסבר במסגרת חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה. זו תפיסה אשר הניבה הישגים מרשימים כמעט בכל תחום של חיי האדם – מרפואה ועד טכנולוגיה, מהבנת מבנה היקום ועד גילוי הקוד הגנטי. אולם, כאשר מופיעות טענות או תופעות אשר חורגות מגבולות הפרדיגמה הזו – כמו חוויות חוץ-גופיות, אינטואיציות יוצאות דופן או תופעות תקשורתיות לא מוסברות (כמו אלה שקוסמים מדמים באמצעים תיאטרליים), הן לרוב נתקלות בחשדנות ולעיתים אף בהתנגדות נחרצת מצד הקהילה המדעית.

ובכל זאת, לאורך ההיסטוריה המדעית, פעמים רבות התרחשו שינויים דרמטיים בתפיסות יסוד. רעיונות שבעבר נחשבו דמיוניים או אזוטריים – כגון קיומם של חלקיקים בלתי נראים, תורת היחסות, או האופי הדואלי של האור – הפכו לחלק בלתי נפרד מהקונצנזוס המדעי. לעיתים, מה שנראה תחילה כ"קסם" התברר בהמשך כמדע מתקדם.

סדקים בחומה

בשנים האחרונות מתחילים להופיע "סדקים" מעניינים בחומת המטריאליזם המדעי, המאפשרים הצצה אל עבר תחומים שבעבר נדחו על הסף:

1. מדעי התודעה והנוירופסיכולוגיה – חקר המוח המודרני מעלה שאלות עמוקות על מקורה של החוויה הסובייקטיבית. כיצד נוצרות תחושות, רגשות, או תחושת העצמיות מתוך פעילות חשמלית וכימית? האם יש יותר במודעות האנושית מאשר סך מרכיביה הפיזיים – כפי שלעתים נדמה כאשר קוסם מצליח לעורר אצלנו תחושת התפעמות בלתי מוסברת?
2. פיזיקת הקוונטים – אחד התחומים המרתקים והמעוררי פליאה במדע. מושגים כמו שזירה קוונטית, סופרפוזיציה והקריסה של פונקציית הגל בעת תצפית, מציבים סימני שאלה על עצם טבעה של המציאות. תופעות אלו מעלות הקבלות מפתיעות לרעיונות שמופיעים בכתבים מיסטיים מזרחיים עתיקים – וגם להדגמות של אמני חושים, שמעוררים את התחושה שהמציאות עצמה גמישה ומשתנה בהתאם למבט שלנו.
3. המחקר הפסיכדלי החדש – גל חדש של מחקר אקדמי בחומרים פסיכדליים מוביל לתגליות מסעירות על התודעה האנושית. מוסדות מכובדים כמו ג'ונס הופקינס ואימפריאל קולג' חוקרים השפעות של חומרים כמו פסילוסיבין ו-DMT על תחושת אחדות, חוויות חוץ-זמניות ותובנות עמוקות. חוויות אלה – כפי שמעידים משתתפים – לעיתים דומות למה שחשים קהל ופרטים בחוויה קולקטיבית של מופע קוסמות עוצמתי: משהו מרומם, לא מוסבר, אולי אף משנה חיים.
4. פאראפסיכולוגיה ומדע הגבול – חוקרים כמו דין ראדין, הלי טיל, וראסל טארג ערכו ניסויים מבוקרים בניסיון לבדוק תופעות כמו טלפתיה, ראייה מרחוק ואינטואיציה על-חושית. אלו תחומים שמוכרים היטב לקוסמים ואמני חושים – אך בניגוד לאמנות, שם מדובר במיומנות וביצוע מתוכנן, המחקר המדעי מבקש לבדוק האם יש תופעות כאלו גם במציאות האובייקטיבית.

מגבלות המתודולוגיה

האתגרים שחקר עולם הנסתר מציב בפני המדע אינם נובעים בהכרח מתוכנו של הנושא, אלא לעיתים קרובות מהמבנה של השיטה המדעית עצמה. המדע בנוי על תצפיות הניתנות למדידה אובייקטיבית, על תהליכים שחוזרים על עצמם, ועל ניסויים מבוקרים. לעומת זאת, תופעות רבות בעולם הנסתר הן חד-פעמיות, סובייקטיביות, תלויות הקשר ואדם – לעיתים מזכירות התרחשויות שנראות כאילו נשלפו ממופע של אומן חושים.

פרופ' חורחה פרז מאוניברסיטת ניו יורק מדגיש: "אין זה אומר שעלינו לוותר על עקרונות החשיבה המדעית, אך ייתכן שעלינו להרחיב את ההגדרה של מה נחשב כשיטה לגיטימית. עלינו לחפש כלים חדשים שיכולים לאפשר חקירה של מצבים פנימיים, חוויות תודעתיות ותגובות שאינן ניתנות למדידה כמותית פשוטה – גם אם לעיתים הן מזכירות קסם".

בין ספקנות לדוגמטיות

המדע נשען על עקרון של ספקנות – אך יש הבדל עמוק בין ספקנות בריאה, שמעודדת שאלות ומחפשת הוכחות, לבין ספקנות דוגמטית, שדוחה רעיונות עוד לפני שנבחנו לעומק. לעיתים, השמרנות של הממסד המדעי נובעת מחשש להיתפס כלא רציני, או כתוצאה מהצורך להגן על מעמד קיים של ידע. כך בדיוק נאלצים לפעול גם קוסמים בזירה הציבורית – הם שומרים בקפדנות על ההבחנה בין אשליה למציאות, ויחד עם זאת משאירים פתח לפליאה.

ד"ר רובין קארהארט-האריס, אחד החוקרים המובילים בתחום הפסיכדליקה, מציין כי "מדע אמיתי לא חושש מלטעות – הוא מבין שפרדיגמות הן זמניות, ושלעיתים דווקא מהשוליים עשויים לצמוח רעיונות שישנו את המרכז."

לקראת שיח חדש

השאלה "האם המדע פתוח לעולם הנסתר?" מקבלת תשובות שונות בהתאם להגדרה שלנו של "מדע" ושל "עולם נסתר". אין ספק שהממסד המדעי עדיין מגלה הסתייגות רבה מהתייחסות לתופעות שאינן ניתנות להסבר במונחים מטריאליסטיים. אולם, דווקא בשוליים של תחומי מחקר חדשים, אפשר להבחין בצמיחה של סקרנות מחודשת, בפתיחות רעיונית, ובנכונות לבחון ברצינות שאלות שבעבר נדחו כלא מדעיות.

ייתכן שהמפתח טמון בדיאלוג אמיתי – כזה המתקיים לא רק בין מדענים, אלא גם בין פילוסופים, מטפלים, חוקרי תודעה, ואפילו קוסמים ואמני חושים – אשר למרות שהם פועלים בתחום הבידור, עוסקים מזה מאות שנים בשאלות על תפיסה, השפעה ותודעה.

אם נדע לחבר בין הדיוק המדעי לבין אומנות הפליאה – אולי נוכל לבנות גשר חדש בין המסתורין למתודולוגיה, בין הבלתי מוסבר לבין ההסבר, ובכך להרחיב את גבולות ההבנה האנושית.