נולדתי בעיר הגדולה. למרות שאני בקורנית כבר יותר משלושים שנה, אני עדיין מחובר בהרבה מנימי חיי אל אותה העיר. בכל פעם שיש לי פגישה שם, אני מגיע לפחות שעה קודם כדי לשאוף מעט את האוויר של הכרך הגדול וגם כדי למצוא חנייה…

ובכל זאת, את חלק הארי של חיי אני חי בקורנית.

אז איך קרה ש"עירניק" בדם כמוני בחר במקום הזה?

השנה היתה 1988, שנה שלישית, בואכה רביעית בטכניון, התחתנו, וכבר מתחילים לחשוב על השלבים הבאים.

חלק מהחברים דברו על הצטרפות למושג חדש "סטארט-אפ" שממוקמים בדרך כלל במרכז הארץ, או בכלל בחו"ל, אחרים מצטרפים לחברות ההיי-טק הבינלאומיות הגדולות ופה ושם יש כאלה, שמדברים על דברים מעניינים שקורים בצפון.

זוג חברים, שאמנם מבוגר מאתנו בעשור אבל מעורים היטב בתעשיות המתקדמות ובאקדמיה, מספר לנו שהם מקימים בית ב"כפר ורדים". נסענו לשם בשבת, ומהר מאוד הבנו שאנחנו עדיין "לא שם"…

זוג חברים אחר מספר לנו על אופציות "אפשריות יותר" במשהו שקוראים לו "גוש שגב" או "משגב"…

וכך בחורף ולקראת האביב של 1989, בילינו שבת אחרי שבת בנסיעות ליישובי משגב השונים.

היו ישובים שהתלהבנו מהם מאוד, ואפילו חזרנו אליהם שוב ושוב, והיו כאלה ש"קצת פחות".

המדד היה: האם הישוב , לאחר ש/הקפנו אותו, מצדיק עצירה ויציאה מכלי הרכב.

בדרך חזרה מהטיולים האלה, השתדלנו לעצור ולקנות עוף-בגריל ליד שעב, אותו טרפנו עוד לפני שהגענו בחזרה לדירה השכורה בחיפה.

וכך חלף לו החורף, הגיע האביב, והגיע תורם של יישובי הר-שכניה.

התחלנו במנוף, עברנו דרך שכניה, והגענו לקורנית.

יש פעמים בחיים בהן מחפשים ומוצאים את הרמז.

כשהגענו לקורנית ונכנסנו לחניון שליד המכולת המועדון והמזכירות, עמד שם בבלוריתו המתנפנפת (עד היום) אריה אשד ובידו קנקן לימונדה.

אמרתי לעצמי: This Must Be the Place.

תמונה: קורנית בצילום אווירי באמצעות עפיפון, מאי 2014.