שרת הכוכבים הבהירים ביותר

כתיבה: עדן אוריון eorion@univ.haifa.ac.il, 
הגהות : אורי אוריון

לכל כוכב "אישיות" משלו. אלפים מהם ניתנים לצפייה בלילות צלולים, נקיים מזיהום-אור עירוני. ביחד עם אינסוף כוכבים נעלמים אחרים הם מהווים את ציור התקרה היפה ביותר לכיפת הרקיע.

לכוכבים מגוון רחב של תכונות כגון, צבע, גודל, צורה וגיל. אחת התכונות המייחדות כוכבים היא הבהירות שלהם. בהירות (Magnitude) היא אמת המידה לכמות האור הנראה שכוכב פולט.

את הבהירויות של כוכבים דירג לראשונה היפרכוס Hipparchus בשנת 120 לפני הספירה. היפרכוס, חילק את בהירויות הכוכבים ל-5 דרגות הניתנות לצפייה. הכוכב הבהיר ביותר צוין כבעל בהירות 1 (מגניטודה ראשונה) , הכוכב החיוור ביותר צוין כבהירות 5 (מגניטודה חמישית). בעברית, בהירות נקראת "כבוד".

בשנת 1856 הציע האסטרונום האנגלי נורמן פוגסון (Pogson) שיפור לסולם הבהירויות של היפרכוס. השכלול אפשר הוספת בהירויות לשני הכוונים – בהירים יותר ופחות. פוגסון חילק את הסולם של היפרכוס כך שהבדל הבהירויות בין דרגה אחת לרעותה יהיה כ-2.5 (2.512 (שורש חמישי של 100)) 
המילה בהירות נקראת בלעז מגניטודה. מכיוון שמרבית הספרים ואתרי האינטרנט משתמשים במונח זה, נאמץ אותו גם במאמר זה.
סולם הבהירויות הוא לוגריתמי. כאמור, ההבדל בין מגניטודה אחת לרעותה, הוא הבדל של בערך פי שניים וחצי בבהירות. כך למשל, כוכב במגניטודה 1, בהיר בערך פי 100 מכוכב בבהירות 6. הכוכבים הבהירים ביותר והפלנטות (כוכבי הלכת), קיבלו מגניטודות שליליות. השמש, בהיותה העצם הבהיר ביותר בשמיים, קבלה מגניטודה של -26. אחריה הירח (המלא) עם מגניטודה -11. גרמי שמים בעלי מגניטודה 6 או פחותה, ניתנים לצפייה ללא עזרה של מכשירים אופטיים, בתלות בתנאי צפייה טובים, ללא תאורה מקומית.

האסטרונומים מבדילים בין שני סוגי בהירויות: נראית ומוחלטת.
הבהירות הנראית, מיוצגת על ידי האות m, כשמה כן היא – באיזה בהירות אנו רואים את הכוכב מכדור הארץ.
הבהירות המוחלטת , מיוצגת על ידי האות M, מתייחסת לבהירותו של כוכב במרחק 10 פרסק ממנו (1 פרסק = 3.26 שנות אור). מכאן שהבהירות המוחלטת מייצגת תכונה מהותית של הכוכב ואילו הבהירות הנראית של עצם תלויה גם במרחקו מכדור הארץ, הימצאותם של ענני אבק קוסמי המעמעמים את אורו וכו'.

להלן תובא רשימת עשרת הכוכבים הבהירים ביותר המקשטים את כיפת השמים.

נדגיש כי ברשימה נכללים כוכבים בלבד. הפלנטות (כוכבי הלכת) בהירים לפעמים יותר מן הכוכבים אך מכיוון שהם אינם כוכבים, אלא לווינים של כוכב (השמש) הם אינם נכללים ברשימה.

1. סיריוס – Sirius

סיריוס הוא הכוכב הבהיר ביותר בשמים. שמו של סיריוס הולם את הבהירות שלו. משמעות המילה היוונית seirius קשור בכוויה/צריבה או חריכה. סיריוס רושף בבהירות נראית של -1.42 בהירות כפולה מכל כוכב אחר בשמיים. 
סיריוס שוכן בקונסטלציית "כלב גדול" – Canis Major , ונקרא לעיתים "כוכב הכלב". ביוון העתיקה, נהגו לחשב את העונה החמה ביותר של השנה (יולי אוגוסט שלנו) על פי זריחתו של סיריוס בעת עלות השחר. מכיוון שציר הסיבוב של כדור הארץ משתנה עם הזמן (במחזורים של 26,000 שנים) קביעה זו השתנתה מעט, וסיריוס כבר לא מסמן את הימים החמים ביותר של הקיץ.
ניתן לראות את סיריוס במיטבו בחודשי החורף (בחצי כדור הארץ הצפוני). כדי למצוא את סיריוס, השתמשו בקונסטלציית אוריון כמדריכה. המשיכו את קו החגורה (שלושת הכוכבים הנמצאים בקו ישר) , עשרים מעלות, לכוון דרום-מזרח עד לכוכב הבהיר ביותר בשמיים. אגרוף אנושי יכול לשמש אמת מידה ל-10 מעלות.
באופן מעשי, סיריוס בוהק פי 23 מהשמש המקומית שלנו. גם מסתו וגודלו הם פי שניים מהשמש. כמובן שמרחקו מעמנו גדול פי כמה וכמה מאשר השמש. במונחים אסטרונומיים הוא נחשב שכן קרוב יחסית, במרחק 8.5 שנות אור מכאן.
סיריוס נראה כה בהיר הן משום גודלו והן משום שהוא הכוכב החמישי הקרוב ביותר לשמש.
האסטרונום אדמונד האלי – Edmund Halley, מגלה השביט הקרוי על שמו, גילה בשנת 1718, על ידי צפייה בסיריוס כי הכוכבים נעים (במקצת) גם בינם לבין עצמם. 
בשת 1844, צפה האסטרונום הגרמני פרידריך בסל Friedrich Bessel בסיריוס בעזרת טלסקופ שובר בעל עדשה בקוטר 18.5 אינטש! (הטלסקופ השובר הגדול ביותר בעולם באותה תקופה!) וגילה כי יש לו תנודה קלה, כאילו שכן קטן מנדנד אותו. האסטרונום אלון קלארק Alvan Clark , פתר את התעלומה כשגילה שסיריוס אינו כוכב בודד אלא כוכב כפול, כלומר מערכת של שני כוכבים הסובבת סביב עצמה. שכנו של סיריוס, המכונה Sirius B , הוא ננס לבן – כוכב בעל מסה של השמש שלנו שהתכווץ למימדים של משהו בגודל כדור הארץ, לאחר שכילה לשרוף, בתהליך בערה תרמו-גרעיני את המימן שלו. המשקל הסגולי של סנטימטר מעוקב של חומר של ננס לבן שכזה מגיע לכדי 2.25 טון! המגניטודה של Sirius B היא 8.5 והוא פי 400 חיוור יותר מהשמש שלנו. אחיו הגדול של Sirius B, נקרא כיום Sirius A.

 

 

2. קנופוס – Canopus

קנופוס שוכן בקונסטלציית קרינה – Carina השידרית – keel. קרינה היא אחת הקונסטלציות המודרניות (יחסית) שהרכיבו את הקונסטלציה העתיקה Argo Navis, אותה ספינה בה ייסון והארגונאוטים הפליגו כדי למצוא את גיזת הזהב (פרוותו של האייל המעופף- על פי המיתולוגיה היוונית). שתי הקונסטלציות האחרות, מגדירות את המפרש (Vela) ואת הירכתיים (puppis).

במסעותיהן של ספינות החלל המודרניות, כגון וויאג'ר 2 נעשה שימוש באורו של קנופוס כדי לעזור בנווט החללית במרחבי החלל.

במונחים אסטרונומיים, קנופוס הוא ממש תחנת כח! מרחקו מעמנו נאמד ב-316 שנות אור. למרות מרחק עצום זה, אורו בהיר וזאת משום שקנופוס בוהק פי 14,800 מהשמש שלנו.
הבהירות של קנופוס -0.72 , עושה אותו קל מאוד לאיתור בשמי הלילה. קנופוס נראה רק מתחת לקו רוחב 37 מעלות.

כדי לראותו, חפשו אותו באופק שמי הדרום, בחודשי החורף. קנופוס נמצא 36 מעלות מתחת לסיריוס – הכוכב הבהיר ביותר.

קנופוס הוא סופר ענק לבן-צהוב מטיפוס F. הוא סיים את תהליך ההיתוך התרמו-גרעיני של מימן להליום ועסוק כעת בהמרת הליבה שלו מהליום לפחמן. תהליך זה הביא לגודלו העצום פי 65 מהשמש. אם השמש שלנו תתנפח במידה דומה – היא תעטוף את פלנטת מרקורי (חמה).

בסופו של דבר יהפוך קנופוס לאחד הננסים הלבנים הגדולים בגלקסיה שלנו. ישנה אפשרות כי בגודלו זה, הוא יהיה מספיק מסיבי כדי להתיך את הפחמן שלו ולהפוך לגרם שמיים נדיר – ננס לבן מסוג ניאון-חמצן. תהליך זה נדיר משום שבדרך כלל ליבת ננסים לבנים מורכבת מחמצן ופחמן. אולם כוכב גדול כקנופוס עלול להתחיל להפוך את הפחמן שבו לניאון וחמצן. בתהליך זה יהפוך לצפוף יותר וגם קר יותר.
במהלך המאה ה-19, איבד קנופוס את מקומו ברשימת הכוכבים הבהירים לזמן קצר וזאת עקב התפרצותו של הכוכב אתא-קרינה – Eta Carinae שהפך לזמן קצר למספר 2 ברשימת הכוכבים הזוהרים.

קנופוס – נמוך מתחת לסיריוס ממש מעל קו האופק

3. אלפא קנטאורי – Alpha Centauri

אלפא קנטאורי (הידוע גם בשם ריגל קנטאורוס – Rigel Kentaurus) הוא למעשה מערכת של שלושה כוכבים הקשורים בכח הכבידה. שני הכוכבים הראשיים הם Alpha Centauri A ו- Alpha Centauri B. השלישי, הזעיר, הוא ננס אדום הידוע בשם Alpha Centauri C.
מרחקה הממוצע של מערכת אלפא קנטאורי מוערך ב-4.3 שנות אור מעמנו. עובדה שהופכת את המערכת הזו לשכנה הקרובה ביותר (הידועה לנו) למערכת השמש.
קנטאורי A ו-B דומים מאוד לשמש. A כמעט תאום של השמש, בהיותו כוכב צהוב מטיפוס G. בהשוואה לשמש – A גדול מהשמש פי 1.5 וזוהר בבהירות -0.01 . אלפא קנטאורי B זוהר במחצית העוצמה בבהירות של 1.3. אלפא קנטאורי C , חלש פי 7000 ומאיר במגניטודה 11. 
מבין שלושת הכוכבים, הזעיר ביותר הוא הקרוב ביותר לשמש, 4.22 שנות אור, כלומר, לאור לוקח יותר מארבע שנים תמימות לעבור עד שהוא מגיע אלינו. משום קרבתו אלינו נקרא כוכב זה לעיתים Proxima Centauri.
את מערכת אלפא קנטאורי ניתן לראות בלילות הקיץ בשמי הדרום, קרוב לאופק. הבהירות הכוללת שלה היא -0.27. המערכת שוכנת על רגלו של קנטאור בקונסטלציית קנטאורוס.
על מנת לראותו יש להימצא נמוך יותר מקו רוחב 28 מעלות. משום כך הוא לא נצפה בקלות על ידי יושבי חצי הכדור הצפוני.
שני האחים הגדולים במערכת מהווים מטרה נאה לציידי כוכבים כפולים. ומופרדים בקלות גם על ידי טלסקופ קטן.
הכוכב בהיר כל כך לעין בלתי מצוידת עקב קרבתו הרבה אלינו. הדבר מעיד גם על תנועה בינו לבין כוכבים סמוכים אליו. המדענים סבורים כי בתוך 4000 שנה יראו אלפא ובטא קנטאורי ככוכב כפול אחד.

4. ארקטורוס Arcturus

ארקטורוס הוא הכוכב הבהיר ביותר בכיפה הצפונית של השמיים. שלושת הכוכבים הראשונים שתוארו לעיל, שייכים למעשה, לכיפה הדרומית של השמיים, אם כי בעונות שונות ניתן לראותם גם מחצי הכדור הצפוני.

ארקטורוס ידוע גם בשמו "שומר הדובה" היות והוא מצוי בהמשך של קונסטלציית "הדובה הגדולה" – או בשמה הלטיני Ursa Major, או בשמה הנוסף – העגלה הגדולה, בקרבת הקוטב השמימי הצפוני. שמו ניתן לו מן המילה היוונית ארקטוס – Arktos שמשמעותה דוב.

ארקטורוס הוא ענק כתום, בעל מסה כפולה ממסת השמש ובהירות של פי 215 ממנה. אורו של ארקטורוס עושה את דרכו אלינו במשך 37 שנים, כך שבזמן שאנו צופים בו אנו רואים את שהתרחש עליו לפני 37 שנים! הבהירות שלו היא -0.04.

ארקטורוס נמצא בשלבים האחרונים של חייו הנורמאליים. בתוכו מתמשך מאבק אלים בין כוחות כבידה ולחץ. הוא התנפח למימדים של פי 25 מקוטרה של השמש. בשלב מסוים, המעטפת החיצונית שלו תקולף, והחומר הפנימי יפלט החוצה בצורת ערפילית (נבולה) פלנטארית, בדומה לערפילית הטבעת M57 בנבל (לירה – Lyra). מה שיוותר ממנו יהיה ננס לבן.

ארקטורוס הוא כוכב אלפא (הבהיר ביותר) בקבוצת הכוכבים האביבית בוטס Bootes (הרועה). ניתן למצוא אותו בקלות אם ממשיכים את הקשת של העגלה הגדולה עד שמגיעים לכוכב בהיר-כתום. מסמן פינה של צורת עפיפון.

באביב, אם נמשיך את צורת הקשת מהדובה הגדולה, דרך ארקטורוס, נגיע אל כוכב בהיר נוסף – ספיקה – Spica.

בשנות השלושים (של המאה העשרים) כאשר אסטרונומים מדדו שוב ושוב את המרחקים אל הכוכבים הקרובים אלינו, נאמד מרחקו של ארקטורוס ב-40 שנות אור. עם יציאתה של טכנולוגיית התאים הפוטואלקטריים, לאור באותם ימים, השתמשו באורו של ארקטורוס כדי להדליק (בעזרת תא פוטו-חשמלי) את אורותיו של "היריד העולמי" בשיקגו. באותם ימים, חשבו כי האור יצא מארקטורוס ארבעים שנה קודם לכן – מועד קיומו הקודם של "היריד העולמי" בשיקגו.

כיום מרחקו של ארקטורוס נמדד בצורה מדויקת יותר והוא עומד כאמור על 37 שנות אור.

ארקטורוס, בקבוצת Bootes בקשת היוצאת מזנב "הדובה הגדולה" – Ursa Major, ובהמשך הקשת Spica

5. וגה – Vega 

מקור השם וגה בערבית. ומשמעה עוף דורס (נשר). וגה הוא הכוכב הזוהר בקבוצת לירה Lyra (נבל). קבוצה קטנה אך בולטת – מקום משכנה של ערפילית הטבעת M57 והכוכב אפסילון לירה – Epsilon Lyrae.
ערפילית הטבעת היא קליפה זוהרת של גאז שנפלט מכוכב זקן. הערפילית דומה לטבעת עשן או לכעך עגול(בייגלה). כוכב אפסילון לירה נראה בעין בלתי מצוידת ככוכב כפול, בעזרת טלסקופ קטן, ניתן להפריד כל אחד מכוכביו לצמד ומכאן שמו הנוסף – "הכפול הכפול".
וגה הוא כוכב ננס שבו מימן עובר תהליך של היתוך תרמו-גרעיני להליום. הוא זוהר פי 54 וגדול פי 1.5 מהשמש. מרחקו מעמנו – 25 שנות אור, קצר יחסית במונחים אסטרונומיים. מכאן שהמגניטודה שלו היא 0.03.

בשנת 1984, נתגלתה דיסקה של גאז קר מסביבו, הראשונה מסוגה. רוחב הדיסקה כ-70 יחידות אסטרונומיות* לגילוי הדיסקה חשיבות גדולה משום שדיסקה דומה מקיימת גם בתיאוריות השונות הקשורות בהולדת הפלנטות מסביב לשמש.
בשלב מסויים, התגלה חור בדיסקה מסביב לוגה. החור מצביע אולי על התהוות פלנטות מסביב לכוכב זה. זה לא מקרה כי האסטרונום והסופר הנודע קארל סאגן, בחר בכוכב וגה כמקור לגלי רדיו שהתקבלו כביכול מתרבות מתקדמת, בספרו (שהפך מאוחר יותר לסרט) "מגע" Contact.

ביחד עם הכוכבים הבהירים אלטאיר Altair ודנב Deneb , וגה משלים את "משולש הקיץ". אשר מודיע על תחילת עונת הקיץ בחצי הכדור הצפוני. "משולש הקיץ" חוצה את הפס המעורפל של שביל החלב במקום בו הוא מתפצל(ליד דנב). בתוך הפיצול נמצא ענן אבק בין כוכבי הנקרא הפיצול של סיגנוס Cygnus Rift .
אזור זה של השמים אידיאלי לצפייה באמצעות משקפת בלילות חשוכים וצלולים.

וגה היה הכוכב הראשון שצולם. בלילה שבין ה-16 ל-17 ביולי 1850, צילם ג'. א. וייפל J.A. Whipple את הכוכב תוך שהוא משתמש בטלסקופ שובר בקוטר 15 אינטש של אוניברסיטת הרווארד. החשיפה נמשכה 100 שניות. באותן שנים הפילם לא היה רגיש ואפילו כוכבים במגניטודה שנייה לא נקלטו בחשיפה שכזו.
בעבר, וגה היה "כוכב הצפון" של כדור הארץ . אולם נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ (פרצסיה) המשתנה במחזורים של 26,000 שנים, גרמה לכך שכיום פולריס הוא כוכב הצפון. נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ היא תוצאה של כוחות המשיכה של השמש, הירח והגבשושית באזור קו המשווה. בעוד כ-14,000 שנים, יחזור וגה לתפקד כ"כוכב הצפון" שוב.


ערפילית הטבעת – M57

* יחידה אסטרונומית היא המרחק בין כדור הארץ לשמש.

וגה, דנב ואלטאיר – מרכיבים את משולש הקיץ

6. קפלה – Capella

קפלה הוא הכוכב הראשי בקונסטלציית (קבוצת כוכבים) אאוריגה Auriga (עגלון/רכב). והכוכב הבהיר ביותר בכיפת השמיים הצפונית.
קפלה היא מערכת כוכבים מרתקת המורכבת משני ענקים צהובים מטיפוס G וזוג ננסים אדומים עמומים יותר. הענק הצהוב הבהיר ביותר נקרא Aa, והוא בוהק פי 80! מהשמש. המסה שלו גדולה פי שלושה מהשמש. הענק הצהוב העמום יותר, בוהק פי 50 ומסתו גדולה פי 2.5 מהשמש. הבוהק של שני הכוכבים ביחד הוא כבוהק 130 שמשות!
מרחקה של מערכת קפלה כ-42 שנות אור, והמגניטודה שלה 0.08.
קפלה גבוהה בשמים בחודשי החורף. לגבי תושבי כדור הארץ המתגוררים בקו רוחב 44 וצפונה (צפון אירופה, קנדה וכו'), קפלה לא שוקעת לעולם.
כדי לאתר את קפלה, מצאו את הדובה הגדולה ולידה מצולע לא משוכלל – זהו העגלון/רכב – קונסטלציית Auriga. ניתן גם לאתרה משמאל וגבוה יותר מאוריון. קפלה הוא הבהיר שכוכבים בקודקודי המצולע. מדרום לקפלה משולש כוכבים קטן – הידוע בשם "הילדים" – Kids. האגדה מספרת על אאוריגה – הרכב, שהיה רועה עיזים ופטרונם של רועי הצאן. קפלה נודע ככוכב של העיזה הבכירה. המשולש עם שלושת הכוכבים הקטנים מסמלים את הילדים. שני הכוכבים הענקים-צהובים נמצאים בתהליך של גסיסה ויהפכו לבסוף לזוג ננסים לבנים.

7. רִיגֶל – Rigel
ריגל נמצע על העקב המערבי של אוריון-הצייד. במיתולוגיה הקלאסית ריגל מסמן את הנקודה היכן שסקורפיו – העקרב, עקץ את אוריון. משמעות השם בערבית – רגל.
ריגל הוא מערכת המורכבת ממספר כוכבים. הרכיב הבהיר, Rigel-A הוא סופר-ענק כחול הבוהק פי 40,000 מהשמש! למרות המחק המרשים של 775 שנות אור, הוא מאיר בבהירות של 0.12.
ריגל שוכן על אחת מקבוצות הכוכבים הבולטות ביותר בשמי החורף – אוריון. אם נוציא לרגע את הדובה הגדולה מן החשבון, אוריון היא קבוצת הכוכבים המוכרת והקלה ביותר לזיהוי בשמים. שלושת הכוכבים המסודרים בשורה (ומסמלים את חגורתו של אוריון) מקלים מאוד על הזיהוי וגם ארבעת הכוכבים המקיפים המסמלים את כתפיו ורגליו.
בעזרת טלסקופ ניתן לראות גם בן זוגו של ריגל, כוכב בבהירות 7. 
ריגל הוא כוכב כבד בעל מסה כשל 17 מסות שמש. ביום מן הימים יתפוצץ ויהפוך כנראה לננס חמצן-ניאון נדיר.
אם כבר נמצאים בקבוצת אוריון, אסור לפספס את הביקור ביהלום שבכתר: "הערפילית הגדולה באוריון" מעין פגייה בין כוכבית בה נולדים כוכבים חדשים. הערפילית נמצאת במרחק של 6 קטרי ירח דרומית לכוכבי החגורה.

הערפילית (נבולה) הגדולה באוריון

8. פרוקיון Procyon

פרוקיון שוכן בקבוצת הכוכבים הקטנה – כלב קטן – Canis Minor. קבוצת הכוכבים מסמלת את הקטן שבשני כלביו של אוריון הצייד: "כלב גדול" Canis Major ו-"כלב קטן" Canis Minor.
משמעות המילה פרוקיון – Procyon ביוונית: "לפני הכלב". השם נבחר משום שפרוקיון מסמל את זריחתו של סיריוס, כוכב הכלב (הנמצא בכלב הגדול – Canis Major).
פרקיון הוא כוכב רציף צהוב-לבן, כפול בגודלו ובוהק פי 17 מהשמש. אם נוציא את אלפא-קנטאורי מהרשימה, יהפוך פרוקיון לכוכב הפחות זוהר שבה. רק הודות למרחקו הקרוב יחסית, 11.4 שנות אור, הוא נראה לנו בבהירות שכזו.
פרוקיון הוא דוגמה טובה לכוכב מסוג תת-ענק המתחיל לחשב את קיצו למות. הוא נמצא כרגע בתהליך של הפיכת שארית המימן שבו להליום. כאמור, גודלו – פי שניים מהשמש, הופך אותו לאחר הגדולים בטווח של עשרים שנות אור מכאן.
האיתור של פרוקיון מתחיל מאיתור קבוצת "כלב גדול" , בחודשי החורף, ממזרח לאוריון על ידי כוכב סיריוס – הבוהק ביותר בשמיים. שלושת הכוכבים: סיריוס, פרוקיון ובית-אל גוס (ראו להלן) – מגדירים את "משולש החורף".
את פרוקיון מקיף ננס לבן שנתגלה בשנת 1896 על ידי ג'והן מ. שברלה – John M. Schaeberl.. לאמיתו של דבר, נתגלה בן הלוויה החיוור כבר בשנת 1840, על ידי ארתור פון-אאוסורס – Arthur von Auswers , שצפה כבר אז אי סדירות בתנועתו של פרוקיון שהוסברה על ידי המצאותו של בן לוויה חיוור.
פרוקיון B Procyon , בגודל שליש מכדור הארץ אך מכיל כ-60% ממסת השמש. המרכיב הבהיר של הצמד נקרא גם פרוקיון A Procyon.

9. אָכֶרְנָר – Achernar

משמעות השם בערבית – סופו של הנהר. השם מתאים לכוכב הדרומי ביותר של קבוצת הכוכבים אֶרִידָנוּס – Eridanus – הנהר. 
אכרנר הוא הכוכב החם ביותר ברשימה. הטמפרטורה שלו נעה בין 14,000 ל- 19,000 מעלות קלווין. הבוהק שלו גדול פי 2,900 עד 5,400 מהשמש. ממרחק 144 שנות אור, המגניטודה שלו היא 0.45.
אכרנר דומה בבהירותו לבית-אל ג'וס (האחרון ברשימה) אולם אלכנר זכה במקום התשיעי, עקבהעובדה שבית-אל ג'וס הוא כוכב אשר בהירותו משתנה עם הזמן (כוכב משתנה) והמגניטודה שלו יכולה ליפול עד לפחות מ-1.2 כמו שקרה בשנים 1927 ו-1941.
אכרנר נראה ליושבי חצי הכדור הצפוני, רק אם הם צופים בו דרומית לקו רוחב – 32. הוא זורח בדרום-מזרח בחודשי החורף. צפונה משם, ניתן לראות רק חלק מקבוצת הכוכבים ארידנוס.
לחובבי תוכנית הטלוויזיה "מסע בין-כוכבים" – Star-Trek (הדור הראשון) : קבוצת ארידנוס היא מקום משכנו של הכוכב אפסילון ארידנוס. מר – ספוק (מחודד האוזניים) הגיע לסיפון ספינת החלל מפלנטה המקיפה אותו…
אכרנר הוא כוכב מסיבי מטיפוס B המכיל כ-8 מסות שמש. הכוכב הופך את המימן שלו להליום וביום מן הימים יהפוך לכוכב ננס-לבן.

אכרנר בארידנוס (מימין למטה) ביחס לאוריון וסיריוס

10. בֵּיתֶלְג'וּז – Betelgeus

אל תתנו למיקומו האחרון של ביתלגו'ז בטבלה לרמות אתכם. מרחקו מעמנו, 430 שנות אור, מעלים את גודלו של הכוכב העל-ענק הזה. ביתלג'וז בוהק כ-55,000 שמשות! אורו שעושה את הדרך הארוכה אלינו מגיע כאן למגניטודה של 0.5.
ביתלג'וז קיבל את שמו מערבית, ביטוי שמשמעו בית-השחי של המרכזי.
הכוכב מסמן את כתפו (או בת שחיו) המזרחית של אוריון הצייד האדיר. ניתן לכנותו גם בשם אלפא אוריוניס Alpha Orionis המציין את היותו הכוכב הבהיר בקבוצת הכוכבים החורפית של אוריון. למרות זאת ריגל (השייך גם הוא לאוריון) נחשב בהיר יותר. הסיבה נעוצה בכך שביתלג'וז הוא כוכב משתנה (בהירותו משתנה עם הזמן) ויכול להיות שהיה בהיר יותר מריגל עת שיוהנס בייר – Johannes Bayer קיטלג אותו בקטגוריה זו.
ביתלג'וז הוא כוכב על-ענק אדום מסוג M1. קוטרו גדול פי 650 ומסתו גדולה פי 15 מזו של השמש.
אם ביתלג'וז היה מחליף את השמש, כוכבי הלכת: חמה (מרקורי), נגה (ונוס), כדור הארץ ומאדים (מרס) היו נבלעים בתוכו.
ביתלג'וז הוא כוכב עתיק הקרב לסוף מחזור חייו. מסתו העצומה תגרום לכך שבסיום חייו הוא יתפוצץ בסופר-נובה שתאיר את השמים ממקום מושבו יותר מחרמש הירח (הירח בשבוע הראשון) יסודות שונים עד לברזל יזרקו לחלל ויהוו אבני בניין לכוכבים שבדרך. מה שישאר יהיה כוכב ניטרונים צפוף ודחוס. אפשרות אחרת, היא שביתלג'וז יתפתח לכוכב נדיר מסוג ננס ניאון-חמצן.
ביתלג'וז היה הכוכב הראשון שפניו צולמו באופן ישיר, משימה שיכולותיה הושגו בשנת 1996 על ידי שימוש בטלסקופ החלל על-שם האבל.

מקורות:

ספרות:
Terence Dickinson & Alan Dyer, The Backyard Astronomers guide, Firefly
Consolmagno & Davis, Turn Left at Orion, Cambridge

אתרי אינטרנט: 
www.space.com
אנציקלופדיה Ynet

תמונות – תוכנת StarryNight
עבוד תמונה – פוטושופ

סגירת תפריט