אם כבר החלטתי להגיע לשם ואם כבר אמנות, אז אולי כדאי כשלב ראשון להגשים רעיון ישן וללמוד אמנות?

אז נרשמתי לחוג לאמנות יצירה באוניברסיטת חיפה, ועשיתי במשך שלוש שנים תואר ראשון מלא באמנות. למדתי קורסים בתולדות האמנות, למדתי להכיר את שדה האמנות הישראלי והעולמי, וכמובן יצרתי והכרתי יוצרים ישראלים חשובים כאשר כל הזמן דופק לי בירכתי המוח – Burning man, Burning Man Burning Man .

קראתי ספרים, את כל מה שניתן היה לקרוא באינטרנט כולל את מדריך ההישרדות בגרסאותיו המשתנות משנה לשנה, אבל לחיים יש מסלול משלהם, והמטרה נשארה עדיין רחוקה.

התחלתי את דרכי בעולם האמנות גם כיוצר עצמאי, וגם כחבר בקבוצת אמנים, והצגתי והצגנו בגלריות ואפילו הגענו למוזיאון. ועדיין הראש מסרב להירגע – Burning man, Burning Man Burning Man.

ענייני האמנות, הביאו אותי אל קהילת ״עסקי אמנות״ ששכנה באתר האינטרנט של ״קפה דה-מרקר״, וכש- Debby Luzia מנהלת הקהילה קראה אותי אל הדגל, הצטרפתי והיה לי הכבוד והעונג לעמוד ביחד אתה בראש קהילה גדולה שמנתה למעלה מ-7000 חברים.

ואז הגיע הפייסבוק. כמו רבים אחרים גם אני נפלתי ברשתו. שם גיליתי שיש קבוצה קטנה של חבר׳ה שהיו ״שם״, כלומר ב-Burning Man , ורוצים לבדוק את האפשרות לעשות משהו ברוח האירוע ההוא בישראל.

האמת, בהתחלה חששתי, מה אני, שגילי כמעט כפול מהגיל הממוצע שם, יכול לחפש שם. בשני האירועים הראשונים צפיתי מרחוק, כלומר בתמונות שהופיעו בפייסבוק.

אבל אז, לקראת חג שבועות של 2013, אחד, Assaf Katz, החליט לערוך אירוע ברוח עשרת העקרונות על אדמות מושב שדמות-דבורה למרגלות הר תבור. אסף קרא לאירוע ״תקראו את כל האיוונט״ כלומר לפני שתחליטו אם להגיע, תקראו את כל הפרטים כדי לראות שזה מתאים לכם. התאים לי. באתי.

הגעתי בגפי, וכבר ב״גייט״ הבנתי שזה הולך להיות משהו שונה לגמרי….

הקבלה שחוויתי באירוע הזה, שהיו בו כמה מאות משתתפים, היתה שונה וחזקה (באופן חיובי) יותר מכל דבר אחר שחוויתי עד אז בחמישים ושתיים שנות חיי…

ה״נתינה״ – ״Gifting״ שלי באותו אירוע, וגם ברבים מאלה שבאו אחריו, היתה הבאת טלסקופ על מנת לאפשר לכל מי שרוצה לראות את גרמי השמים השונים.

בשיחות שהיו לי עם חלק מהמשתתפים כבר התחלתי לשמוע חוויות מקור ראשון על הדבר האמיתי, ולהפתעתי, רבים מהדוברים דברו בזכות הרוח המנשבת באירועים הישראלים כטובה לא פחות ממה שקורה ״שם״.

באירוע ״תקראו״ הכרתי לראשונה גם את החברים הכי טובים שאמצו אותנו מאוחר יותר אליהם – חברי המחנה שלא נגמר! Never Ending Camp.

כשחזרתי הביתה, אי-שם בצומת גולני נפל לי האסימון. הרגשתי קצת מטומטם.

האם הייתי צריך לחכות ולהגיע עד לשם כדי להבין איך להתנהג?

הרי אני יכול ליישם את הרעיונות של התרבות הזו ״עשרת העקרונות״ גם בבית, עם בת הזוג, עם השותפה בחדר בעבודה, עם החברים ועם הילדים, זה כל כך פשוט, וכל כך משנה את החיים לטובה.

ואז הגיע הקונטרה-ברן הראשון, כזה מן אירוע ספונטני שנהגה כדי להיטיב עם כל אלה שלא נוסעים לאירוע הגדול ״שם״ בסוף אוגוסט. ה״קונטרה״ הראשון היה בחוף הבונים. לשם כבר בניתי ״מיצב״ קליידוסקופ גדול.

שם גם הכרתי כמה מבין מובילי ״הקבוצה״ ובניהם אחד Nati Goldman שבדק את איכות הבנייה של הקליידוסקופ ופסק ״אנחנו צריכים לדבר!״.

בקונטרה הזה, הצטרפה אלי רעייתי, ובנינו לנו ״מחנה״ קטן. עם אוהל וצילייה וקליידסקופ וצידנית ששמשה גם כיסא או שולחן לעת מצוא. בשעות הבוקר המאוחרות, אורי החליטה שכנראה מספיק לה, ונסעה לכוון ביתנו שבקורנית. אחר הצהריים שאני כבר התחלתי להתקפל, התקשרה אלי ושאלה ״אפשר לחזור?״ כך נתפסה גם היא ברשת.

הבנתי שמידת ההנאה שלי מהאירועים תלויה במידה רבה במידת ההשתתפות, וכך מצאתי את עצמי לוקח תפקיד קטן באירוע ״מידברנרות״ שאירע בשלהי 2013, בהרי ירושלים. נתבקשתי לארגן ביחד עם Aya Shwed את רשימת המופעים ב״סלון״ – הדום (כיפה גיאודזית) . לא מסובך, כמה לילות, כמה שעות של שיחות טלפון וצ׳אטים מול גליון אקסל – התוצאה – חלק ניכר מתוכן של אירוע. כיף.

משם החל כדור השלג להתגלגל, אחד Nir Adan , קרא לי לפגישה עם נתי. בצריף בחצר בבצרה.

הגעתי. נתי גיחך מול ניר ומלמל לעצמו ״מה הביאו לי את הסחי הזה?״

מפה לשם, נתבקשתי באותה פגישה לארגן את ״מחנות הנושא״ של אירוע מידברן הרשמי הראשון.

קראתי את כל מה שאפשר היה לקרוא על הנושא, והתחלתי לפעול. לא ידענו למה לצפות. ההפתעה היתה גדולה. חלק ניכר ממשתתפי האירוע הראשון בחרו להיות חלק ממחנות נושא. נרשמו עשרות מחנות. ובאופן כללי ההתארגנות בתוכם היתה מפעימה. כחלק מתהליך הרישוי שהחל מבשיל לקראת האירוע הראשון, ריכזתי את כל המידע אודות המחנות ב״ספר מחנות נושא״. שיצא מרוב ריבוי מחנות וחומר על על אחד מהם, כספר עב כרס, שעשה רושם גדול, כך מסתבר על הרשויות.

בפורים אותה שנה , פנה אלי Yosef Atun וביקש כי אצטרף לעמותה, שמנתה עד עז כעשרים חברים בלבד.

באותה הזדמנות איה ואני מונינו לוועדת ביקורת.

מידברן 2014, האירוע הרשמי הראשון, היה אירוע מכונן מבחינתי. התרגשתי מאוד. בעיקר מכך שמצאתי כנראה את מה שחיפשתי.

נכון, עוד לא הייתי ב- Burning Man אבל הי, עשינו משהו בקנה מידה מרשים כאן בארץ.

המשתתפים אתם דיברתי לפני במהלך ואחרי האירוע דיברו על חוויה חזקה מאוד טרנספורמטיבית!

בסיום האירוע הצטרפתי לוועד המנהל של העמותה, שמנה אז 13 חברים.

התחלנו לעבוד על מידברן 2015. ההצלחה של אירוע 2014, וגדילת האירועים הבאים אותתו לנו כי יש לצרף משתתפים נוספים למחלקות וכך הצטרפה Lilach Givaty רבת הכישורים, למחלקת מחנות נושא. העבודה המשותפת ביחד עם ראשי המחנות, שהתגלו כמופלאים, נשאה פירות והגעתו לכך שמרבית משתתפי אירוע 2015, היו חברים במחנות נשוא עם כ-80 מחנות!

במהלך ההכנות למידברן 2015, נתבקשתי להשתתף בכתיבת מניפסט האמנות של מידברן. זו היתה הזדמנות מיוחדת לצלול לתוך המקורות הפילוסופיים של התרבות הזו שמתבטאת בעשרת העקרונות. הלימוד העניק לי אפשרות ללמוד לעומק את משמעותם של עשרת העקרונות, ההיסטוריה שלהם ומאין הם שואבים את הנימוקים, ובעיקר את ההשתלבות הקסומה שלהם אחד עם השני.

מידברן 2015, לימד אותי כי גם להשתתפות יש גבול. באירוע זה בו תפקדתי גם כמנהל מחלקה, כחבר מחנה נושא, כיוצר מיצב (מצפה כוכבים) וכחבר ועד מנהל, התמוטטתי.

יכול להיות שזה נבע מעומס פיזי, אבל קרוב לוודאי שגם לעומס הנפשי היה שם חלק. אותו אחד, Nati Goldman היה שם כדי להרים אותי ולהעמיד אותי שוב על הרגליים, ועל כך אין לי אלא להודות לו.

שימו לב לכך: ההשתתפות במידברן הזה תעלה אתכם לגבולות לא נודעים של הנאה, אולם כמו בסיפור על איקארוס ודדלוס, הזהרו מלהתקרב אל השמש. הנפילה כואבת ולא תמיד הפיכה.

בסיום אירוע מידברן 2015, נבחרתי על ידי הועד המנהל של מידברן לעמוד בראשו.

קהילת מידברן גדלה מאוד, וגם אופי האירועים גדל בהתאמה. הבנו כי על מנת שנוכל לשרוד ולהשיט את האוניה הגדולה הזו בבטחה ניאלץ ללמוד מעט ולכן התחלנו בתהליך ייעוץ ארגוני שכלל את ארגון ההנהלה ומוסדות העמותה, כמו גם עדכון התקנון וקריאה לחברי קהילה להצטרף לחברות בעמותה.

הועד המנהל קטן מ-13 חברים ל-5, עבודתו התייעלה מאוד, ואני חייב להודות לארבעת חברי בו Ifat Golan, Eyal Marcus, Anat Frenkel ו-Roy Zahor.

הפעילות האינטנסיבית במידברן, בשילוב עם עבודה לפרנסה, משפחה ודברים אחרים, עמעמה את הדחף לנסוע לאירוע Burning Man הגדול בנוואדה. חברי לוועד המנהל כמו גם חברי הנהלת העמותה הרימו לא פעם גבה, כשאמרתי שעוד לא הייתי ״שם״ ולא כל כך דחוף לי להיות ״שם״.

וכך התכוננו למידברן 2016, שהיה מוצלח מאוד ולאחריו מידברן 2017, שבו מספר המשתתפים חצה את קו ה-10,000. מספר המשתתפים אינו קנה-המידה לאירוע מוצלח. אולם הוא נותן הבנה מסוימת לגודל הארגון והאחריות המוטלת על הוועד המנהל והנהלת האירוע.

שני האירועים האחרונים מאופיינים גם כן בפעילות משומנת למדי של הנהלת הארגון, שעובדת לילות כימים, במלוא מובן המילה לאורך כל השנה. כאן המקום להודות להם: לאחד שנושא את רוב המשקל על כתפיו – Nir Adan, ל- Itamar Cohen שבלעדיו ניר כנראה לא היה מסוגל להחזיק את המשא הזה. ל-Giora Israel, על המשאבים והקשר עם הרשויות, ל-Meital Elbaz על הסדר שהכניסה בניהול הכספים ול-Orna Peles Leible על התקשורת עם הקהילה שגדלה לממדים של עשרות אלפים!

תודה מיוחדת לשני חברי הועד האחרונים שהצטרפו להשטת האוניה הזו, Tal Shahar ו- Erez Tsalik. שהופכים את עבודת הועד המנהל לתכליתית ומדוייקת.

הכי חשוב – תודה לכל אותם אלפים רבים שהרוח הזו נושבת בקרבם וגורמת להם לצאת מגדרם וגרום לכך שהאוניה הגדולה הזו עליה הם שטים אבל גם חותרים תגיע שוב ושוב למחוז חפצה – המשתתפים, שרובם ככולם עושים ופועלים בהתנדבות מלאה. במהלך השנים פגשתי מופלאות ומופלאים, ושפשפתי את העיניים שוב ושוב כדי לראות שכל זה אינו משל ולא חלום – זה נכון כאור בצהרים!

אז עכשיו כשאני מגשים את החלום וסוגר מעגל ונוסע עם אורי לברנינג-מן.

18 שנים של רכבת הרים ״על ספידים״ כמו שאחד Eyal Fischer אומר, מגיעות לשיא.

לפני שאנחנו עולים על המטוס מחר אני רוצה להגיד תודה לכולכם. על הקבלה, על התובנות, על ההשראה ועל מי שאתם!

אל תפסיקו!