2 פברואר 2024

כשהייתי בן שש-עשרה או שבע-עשרה, נקראתי מספר פעמים ללשכת הגיוס בבסיס תל-השומר למטרות מיונים שונים ליחידות שונות.

באחד הימים האלה נקראתי למבחנים.

זה קטע די משונה שמאז עברו כמעט 45 שנים והבחינות האלה לא השתנו במילימטר. אני עדיין שומע על כל מני נבחנים להתאמה למשרות שונות גם באזרחות שמספרים לי על אותן שאלות ועל אותן תמונות (כן, הילד עם הכינור) שמנסים להבין מהתשובות למה הבנאדם מתאים…

אז היתה שם חיילת (עם המקצוע הצבאי הנכסף – "מאבחנת פסיכוטכנית") שאולי היתה מבוגרת ממני בשנה וניתן לה הכח לקבוע את עתידי הצבאי ולעתים גם האזרחי, לאחר שאלות ספורות.

חוץ מהקטע של לכתוב סיפורים קצרים על סדרה של תמונות (שחזרו לי אחר כך כמעט בכל מבחני מיון שעשיתי בשלושים השנים הבאות), היה את הקטע של יכולת האיות של מילים בעברית.

במדינה שבה סוד היא מילה מגונה, כמובן שחברי שנגשו לבחינות האלה לפני, ספרו הכל, וכך יכולתי להתאמן או לפחות ידעתי מה יהיו השאלות, כמו במערכון של הגשש "אתם שואלים את אותן השאלות ואנחנו עונים את אותן התשובות".

טו מייק א לונג סטורי שורט, המאבחנת שאלה אותי איך כותבים "לעזאזל".

שבת שלום!