אלי ישראלי לי לי

יום שישי זה יום שאפשר לקום בו מאוחר, ששום דבר, לכאורה לא דחוף.
זה היום שבו אני מקדיש לארוחת הבוקר את מירב תשומת הלב, כל זאת למשמע יצירה מוסיקלית שתהיה לי נעימה לאוזן ותארך בערך כזמן הכנת ארוחת הבוקר.
היום היה זה קונצ'רטו מספר שניים לפסנתר של רחמנינוב. בחרתי בביצוע של הפסנתרנית הגיאורגית חטיה בוניאטישווילי.
בפרק השני של הקונצ'רטו הזה אזני התחדדו – כן, אני מכיר את זה היטב! זו המוסיקה של השיר All by Myself הזכור לטוב מהסרט הנפלא "יומנה של בריג'יט ג'ונס.
בסרט, ביררתי, הגרסה המושמעת היא של הזמרת – ג'יימי או'ניל (ולא סלין דיון כפי שרבים חושבים).

זכרתי את השיר מתקופה מוקדמת יותר בחיי – תקופת גיל העשרה שלי:
השיר הזה, שנכתב על ידי אריק כרמן (הוא עצמו כותב שהשיר הוא שלו ושל רחמנינוב) הגיע למקומות הגבוהים של מצעד הפזמונים הלועזי של גלי צה"ל לו האזנתי בקביעות, שלא לומר אדיקות מדי שבוע.
מגיש המצעד היה הקול שלא אשכח לעולם – אלי ישראלי.
לכותרות המצעד שהיו מוקראות על ידיו בקולו הרועם ועם ה"ריש" המתגלגלת, נוסף "אפקט" של "הד" שנשמע כמו "אלי ישראלי-לי-לי".
הוא היה אומר: "עורך: יואב קוטנר (רב-סמל), מגיש אלי ישראלי-לי-לי…"
ישראלי, שירת כצנחן במלחמת ששת הימים ולאחר שנפצע, החל בקריירה הרדיופונית שלו.
ישראלי ששהה מספר שנים בברזיל הוא אחד ממביאי בשורת המוסיקה הברזילאית לתודעה הישראלית.
בעוד שדירוג מצעדי פזמונים בחו"ל נעשה לפי מכירות של תקליטוני "סינגל" או תקליטים מאריכי-נגן LP, הדירוג של מצעדי הפזמונים בישראל היה נעשה על ידי גלויות ששלחו המאזינים עם גזרי עיתון, שהיו בהם רשימות השירים שהושמעו – וכן השירים החדשים ב"פינה לשיפוטכם" והיה צורך לסמן אותם ולדרגם.

השיר הספציפי הזה של אריק כרמן עלה לאט במעלה המצעד, כי למי יש באמת חשק לשמוע רחמנינוף (גם אם אינו יודע שהשיר הזה הוא חלק מקונצ'רטו לפסנתר) בתקופה של ABBA ודברים פופולריים קצביים אחרים.
ולמרות זאת, עקב בצד אגודל, השיר טיפס יפה והגיע למקום הרביעי השנתי! תוך כדי שהוא עוקף את דונה סאמר עם Love to Love You Baby"' אלטון ג'ון עם Sorry Seems to Be the Hardest Word (איך אהבתי את הסלואו במסיבות עם השיר הזה), ועוד רבים וטובים.
במאמר מוסגר נגיד שבגזרה העברית – השיר המוביל היה "רוּצִי שְׁמוּלִיק קוֹרֵא לָךְ" של שמוליק צ'יזיק ואריאל זילבר.

באותה שנים גרנו ברחוב שדרות עמנואל הרומי, המקביל לרחוב אבן גבירול, בתל-אביב שבו שכנה המכולת השכונתית שלנו ולידה במרחק כמה חנויות גם מסעדת "כתר המזרח" שם היינו עוברים תכופות רק כדי לחזות בכוכב הגדול ביותר אז (ובשבילי גם היום) אריק איינשטיין, שהיה יושב שם, בחברת חבריו ובינהם גם… אלי ישראלי – איתו חלק את האהדה לקבוצה האדומה – הפועל תל-אביב.

בקיצים של אותם שנים עיריית תל-אביב ארגנה את אירועי "עיר הנוער" בגני התערוכה בתל-אביב. יצא לי להדריך החלקה על סקטים (גלגיליות) באותן שנים, ובסיום ההדרכה בכל ערב, הלכתי עם "החברה הראשונה" למסיבות ההמוניות כשעל התקליטים בעמדה שנודעה אחר כך כעמדת הד'י-ג'יי, היה לא אחר מאשר אותו אלי ישראלי, שתיבל את המוסיקה עם קולו והריש המתגלגלת, והקפיץ ב אלפי בני נוער עם דונה סאמר והבי-ג'יז…

שנים אחר כך בשמירות בצבא, האזנתי בטרנזיסטור לתוכניות "ציפורי לילה" ו-"לא רוצים לישון" בגלי צה"ל בחלקן שידר ישראלי מוסיקה מכל העולם לצד מוסיקה ברזילאית. בין שיר אחד למשנהו היה מקריא סיפורים קצרים או פרקי ספרים מתוך הספרות הברזילאית, כמה אהבתי להאזין לזה.
מאוחר יותר סיפרו לי שהקליט הקראות רבות של ספרות לספריית השמע המיועדת לעוורים.

ישנם כמה קרייניות וקריינים שלקולם התעצבה האישיות שלי וכנראה של רבים אחרים.
לאלי ישראלי שמור מקום של כבוד שם.