פרולוג

אי שם, בתחילת המילניום הנוכחי, קיבלתי שיחת טלפון מחבר מהמילואים. הבחור, מהנדס מצליח באחת מחברות התעשייה הבטחונית, רצה להפגש אתי ולהראות לי טכנולוגיה (״מדהימה״, איך לא) לשיחות בינלאומיות עם הטלפון הסלולארי. אז עוד היינו לפני עידן הטלפונים ״החכמים״, בעלות אפסית.

הימים היו גם הימים הראשונים של תוכנת השיחות סקייפ, שנראתה אז (וגם היום) פתרון יעיל למדי אבל הוא רצה להראות משהו אחר….

נפגשנו. החבר ניסה להדגים לי כיצד הטכנולוגיה עובדת ולא ממש הצליח. בשיחה שהתפתחה תוך כדי הנסיונות להדגים לי את הטכנולוגיה (ה״מדהימה״) הוא הסביר לי שבעצם הוא בא להציע לי להיות ״זכיין״ ולשווק את חבילת התקשורת הזו ובעצם זכיונות נוספים של החבילה לאנשים שאני מכיר.

אותו חבר הסביר לי בשרטוטים פשוטים של קווים ו״עצי מבנה״ על ״אבות ו״ילדים״ שתוך זמן קצר, מהלך חיי ישתנה משכיר שתלוי בחסדי מקום עבודתו לאדם מבוסס שלוקח אחריות על חייו.

זו היתה הפגישה הראשונה שלי עם שיטת שיווק הפירמידה, או בשם המכובס שלה – ״שיווק רשתי״. שנה אחר כך, כשנפגשנו שוב בתעסוקת מילואים, החבר הגיע מצוייד בערימת ספרים בסגנון ״אבא עשיר – אבא עני״ והמשך לנסות ולשכנע את חבריו הנוספים בפלוגה להכנס לשיטה. ״דרושה לכך רק השקעה ״קטנה ״ מצידך – משם את יכול רק לצמוח…

שותפי למחלקה במילואים, לא ״קנו״ את הרעיון, העדפנו להמשיך להיות שכירים ״לוזרים״.

שנה אחר כך, טלפון נוסף, עצוב. שגעון השיווק הרשתי גרם לפירוק משפחתו של החבר, הוא התפטר ממקום עבודתו (המצויין לדעתי) ולא כל כך התעשר, עד כדי כך שמצא את עצמו כמורה מחליף בבית ספר בעיירת פיתוח, כי רק שם היה יכול לשלם שכר דירה.

זה סיפור אמיתי ללא שום הגזמות.

דיברנו בינינו, החברים במילואים, איך יכול להיות שאחד כזה, עם יכולות מוכחות, משפחה טובה, עבודת חלומות ועתיד בטוח, הצליח ללכת אחרי הבטחות השולל האלה ולחזור לריבוע ההתחלה במשחק כשהוא כבר מתקרב לגיל ארבעים.

עשרים שנה אחר כך, קיבלתי באותו שבוע שתי הצעות בסגנון דומה:

״ראיתי את הציורים שלך באתר שלך, ורציתי להציע לך שיטה שתכניס לך כסף מהם. תהפוך אותם ל-NFT, ותוכל למכור את ה-NFT , וגם לשמור את המקור אצלך, וגם לשמור לעצמך על זכויות היוצרים.״

לא כל כך הבנתי, ואז שוב ניסו להסביר לי, ועדיין לא הבנתי.

אבל, הרהבתי עוז ושאלתי: ״כמה יעלה לי להכנס למשחק הזה?״

ואז קיבלתי הסבר שלישי שכדי להכנס לתחום ה- NFT, אני צריך שיהיה לי ״ארנק דיגיטלי״ והטבעת הטוקן – אסימון (מילים שלא הבנתי מהן) יש לה עמלה במטבע קריפטוגרפי – בשווי של בין כמה עשרות למאות דולרים.

נזכרתי בחבר מהמילואים.

מכיוון שבאותו שבוע קיבלתי שתי הצעת כאלה, וראיתי גם שמציעים לי להצטרף לקבוצות פייסבוק כאלה ואחרות שעוסקות ב-NFT, החלטתי לחקור בעניין.

קראתי לא מעט, שמעתי כמה וכמה פודקאסטים וגם ראיתי את הסרט הזה בחלקים (תודה לאחי היקר הביא את זה לידיעתי) ולהלן המסקנות.

חלק ניכר מהטקסט להלן הוא תרגום חופשי שלי של הסרט הנ״ל שהוא ההסבר המקיף ביותר שראיתי אודות NFT.

מבוא

ב-2008 היתה התמוטטות בשוק ההון העולמי שהיתה מבוססת על משבר המשכנתאות הסאב-פריים.

בקצרה: הנפקת משכנתא ללקוח הינה רווחית מאוד לבנק. הבעייה: ישנו מספר סופי של אזרחים ובתים בארה״ב, ולכן אי אפשר למכור כמות אינסופית של משכנתאות. הבנקים מכרו משכנתאות לשיכונים ולבתים שיניבו להם החזרים מכסימליים במקום לחשוב על צרכים אמיתיים של אנשים שצריכים בית.

העלאת ההיצע של הבתים שנבנים, למרות שמחירם לא ירד, והגישה הקלה למשכנתא, הביא רבים מאוד לרכוש בתים למטרות השקעה, מבלי שבכלל התכוונו לגור בהם. (חלקם לא באמת ידע היכן בכלל נבנים הבתים) הדבר יוצר ספקולציה ועליית ערכן (המדומה) של הדירות והבתים הביאו כמובן רבים מאוד לרכוש (באמצעות המשכנתאות) אותם מתוך מחשבה שזו ההשקעה הטובה ביותר. זהו סוג של ״כדור שלג״ מתגלגל ש״מתודלק״ על ידי הבנקים הששים למכור משכנתאות (שמעורבות גם באגרות החוב).

התשלומים בשנים הראשונות נמוכים יחסית, אבל לאחר 5-7 שנים הם תופחים… וכשההחזרים תפחו, רבים הבינו שאין ביכלתם לשלם את ההחזרים ורצו למכור את הבתים אבל גילו שהם נבנו במקומות ובצורה שאין להם דורש… מחירי הבתים ירדו אל מתחת לשווים במשכנתאות שנתנו להם ולכן בעלי הבתים נתקעו אתם ללא יכולת לשלם את המשכנתא, ומשכך אגרות החוב המחוברות למשכנתאות (למשל פנסיות של מליונים רבים) החלו לקרוס גם כן.

כל מי שהיה מעורב בנפילה הזו נפגע.

ביטקוין

המשבר הזה הוליד שתי קבוצות עיקרית: היפר קפיטליסטים ומתנגדי קפיטליזם.

אל תוך המשבר הזה נולד ב-2009 – המטבע הקריפטוגרפי הראשון הביטקוין.

בתחילה, דובר כי המטבע הזה יחסל את המטבעות (ההילכים החוקיים) והבנקים. זהו הבסיס הפילוסופי גם להולדת ה-NFT אליו נגיע בהמשך.

המסע שלנו להבנת הדברים ידרוש מאתנו להרחיב את אוצר המילים והמונחים שלנו, גם בגלל שהמערכות מורכבות מאוד, חלקם פשוט בנוי בצורה גרועה, וגם בגלל שמי שבאמת שולט בהן לא כל כך מעוניין (בהמעטה) שבאמת תבינו כיצד הן עובדות. תחום שנקרא לעתים ״הייפ מבוסס ערפול״ שכל מטרתו להעביר אליכם את המסר שרק מי שבאמת מתעסק בכך הוא מספיק חכם כדי להבין את התחום. (סוג של בגדי המלך החדשים)

כרייה והטבעה הן שתי השיטות העיקריות ליצירת ״אסימונים״ Tokens, שהם הדבר הבסיסי בבלוקצ׳ין.

כריית אסימון (חלקי מטבע) היא תוצאה של פתרון בעייה מתימטית סבוכה (פרוטוקול הקונסנזוס) ודורשת כח מחשוב ואנרגיות גבוהות מאוד.

הטבעה היא הוספת אסימון (עוד שורה בבסיס הנתונים). כל הבלוקצ׳יינס מורכבים מצמתים, צמתי ״צופה״ צמתי ״כורה״ או צמתי ״אימות״ (רוב צמתי ה״אימות״ הם צמתי ״כורה״).

חלוקה היא תהליך של לקיחת נכס אחד ויצירה של נכס חדש שמייצג חלקים של הנכס המקורי.

הרעיון המרכזי במטבעות דיגיטליים הוא שה״ארנק הדיגיטלי״ מתפקד כ״חשבון בנק״ בפני עצמו ולכן אין צורך בבנק אמיתי כדי לבצע את כל הפעולות וההעברות. המטבע שבארנק לא נשלט ולא מיוצר על ידי ממשל כלשהו ולכן ״חסין״ מפני משברים פולטיים ואינפלציונים הנגרמים על ידי ממשלות. גורם נוסף שמביא לפופולאריות הרבה של המטבעות הדיגיטליים הוא, שהעסקאות המבוצעות בהם אינן נתונות לפיקוח ממשלתי כלשהו.

נשמע נפלא! אולם, רוב התחזיות הללו לא התגשמו מאז הופעתו של הביטקוין. המערכת איטית ומורכבת (מאוד) ביחס למערכות מסחר בנקאיות וכל מה שנשאר הוא כלי פיננסי ספקולטיסבי שהשימוש הממוצע בו עוסק ברכישה ומכירה של תרופות וסמים אסורים.

חלק מתומכי מטבעות הקריפטו, מצהירים על עצמם כמתנגדי הבנקים, ובעצם מדברים על כך שהבנקים מנוהלים בד״כ על ידי יהודים…

חלק ממחזיקי המטבעות הקריפטוגרפיים הם אותם בנקים שגרמו למפולת המשכנתאות ב-2008.

וכך הפכו המטבעות הקריפטוגרפיים להימור החדש. כמו שאותם מהמרים לא הבנינו את המשמעות של המשכנתאות לפני 2008, כך הם (ולא באשמתם) לא באמת מבינים את המשמעות של המטבעות הקריפטוגרפיים.

כאמור, כריית ביטקויין היא בעצם נסיון של פתרון משוואה מתימטית סבוכה. מבין הכורים , רק זה שמחיק במחשב שיצליח לפתור את החידה יזכה במטבע. אבל, צריך להבין מספר דברים:

הסיבוכיות של הבעייה גדלה ככל שכח המחשוב הכולל העוסק בפתרון הבעייה גדל. כך שאם יש ברשותך את אותו המחשב יכולתו לפתור או לכרות מטבע, קטנה כל הזמן. מכאן שרק מי שביכלתו לבנות חוות מחשבים גדולה יותר ולממן את חשבון החשמל התופח שלה, יכול בעצם להתמודד ולזכות בביטקויין הנכסף, מה שמשאיר מאחור (ועם כיס די מרוקן) את כל השחקנים הקטנים. בכך הופך המטבע הקריפטוגרפי לכלי שיעשיר את העשירים ויגרום לעוני גדל לעניים, בעיקר כי בסופו של דבר השווי שלו מיתרגם לכסף אמיתי וזה הרי משאב סופי.

חברה סיפרה לי פעם שבנה הצעיר התקין יום אחד בבית מספר מחשבים שבכל אחד מהם היו מותקנים מספר כרטיסים גראפיים. הבן הסביר לאם הגאה כי הוא כורה מטבעות וירטאליים. אחרי חודשיים הגיע חשבון החשמל, והאם המודאגת הודיע לבנה שאין בכוונתה לממן את חשבון החשמל המופרך הזה ושהוא יאלץ להפרד מחוות הכרייה שלו.

איתריום

בשנת 2012, יצא ויטליק בוטרין עם מטבע קריפטוגרפי חדש שלדעתו בא לתקן את הרעות החולות של הביטקוין.

הביטקוין, שבמקום להפוך למטבע עובר לסוחר – הפך למכשיר פיננסי מסורבל ומסובך, איטי, ששימש בעיקר להלבנת הון וזכה ליחסי ציבור גרועים. בהתערבות ה-FBI גם רכישת סמים בעזרתו בארה״ב הפכה למסובכת עד בלתי אפשרית. וכך הפך הביטקוין לכלי הימורים והלבנת הון בעיקר.

את כל אלה בא האיתריום לפתור, עלויות חשמל מופחתות בכרייה, גמישות ומהירות גבוהות יותר בפעולות.

המבנה של האיתריום, גורם, לדעת מפתחו, להיות חסין מפני התערבות ממשלתית ו/או התמוטטות ממשלים.

האיטריום יכול היה להיות מעבר למטבע קריפטורגרפי גם מאגר מאובטח של כל הפרטים האישיים והמסמכים של העוסקים בו. כל ההיסטוריה והמידע שהוכנס לבלוקים של האיטריום נשמר לנצח.

במילים אחרות, האיתריום היה אמור לשרת גם את העניים, במקום שבו הביטקוין כשל והפך להיות כלי לעשירים (מאוד) בלבד.

הופעתם של המטבעות הקריפטוגרפים, לוותה לא פעם בעיתונות ויחסי ציבור שהיו רחוקים מאוד מהמציאות.

כתבות שסיפרו לנו שממשלים במרכז ובדרום אמריקה יהפכו את המטבע הרשמי והמסחר במדינתם למבוסס קריפטו – לא באמת קרו. כך גם הרבה מאוד מידע נוסף שפורסם בזכות המטבעות הוירטואליים ולא ניתן היה לאימות בשום שלב.

המכונה

נכנס מעט יותר לקרביים של המטבעות הקריפטוגראפיים: מנגנון הבלוקצ׳ין (עליו מבוססים המטבעות הקריפטוגרפיים) מבוסס על שני מרכיבים עיקריים: ספר החשבונות ומנגנון הקונסנזוס.

כל המטבעות הוירטואליים משתמשים ב״ספר חשבונות״ של ״הוספה בלבד״ מדובר בבסיס נתונים שמאפשר הוספה בסוף המסד בלבד. ברגע שתוספת נכתבה היא ל״קריאה בלבד״. שיטה זו נהוגה בכל מערכות המחשב שיש בהם יומני פעילות – שזה מה שהבלוקצ׳ין בעצם – מעין יומן ענק של עסקאות.

כל מי שמחובר – מחזיק אצלו עותק של כל היומן הענקי הזה. כאן נכנס לתמונה מנגנון הקונסנזוס. לכל המשתתפים ה״מאמתים״ (שנקראים גם ״צמתים״ יש עותק של היומן, ואף יומן לא נחשב לעותק הסמכותי. ישנו מנגנון הקנסנזוס שתפקידו לבדוק אילו עסקאות התבצעו באמת ואז מתקבלת ״הוכחת עבודה״ Proof of Work . הוכחת העבודה היא גם ההוכחה שמישהו השקיע זמן מחשוב ואנרגיה ועל זה יש לתגמל אותו. זהו פתרון מאובטח לרשתות בהן אף אחד לא סומך על אף אחד אחר. בכך כמות התעבורה והפעולות שמתבצעות על ידי כל אחד מהמחשבים המחוברים היא ענקית ובזבזנית. ישנו גם מנגנון נוסף הנקרא ״הוכחת הימור״ שהוא חסכוני יותר במשאבים אבל דורש תנאי כניסה שלא כל אחד יכול לעמוד בהם.

השימוש בשיטה זו של אימות יכול לגרום למצב של ״מזלג״ Fork שבו שני גורמי אימות שונים לא מסכימים על אימות עסקה כלשהי. למעשה זו הדרך היחידה לבטל עסקה. מערכת כזו מרסקת למשה את המושג הידוע לנו כ״הגנת הצרכן״.

אחת מנקודות המכירה גדולות ביותר של המטבעות הקריפטוגרפיים היא שהם מאובטחים במיוחד.

לבעייה של יירוט מידע שעובר ממשתמש א׳ למשתמש ב׳ המטבעות הקריפטוגרפיים אכן מספקים אבטחה מצויינת. הבעייה היא שרוב בעיות האבטחה אינן נובעות מיירוט אלא בקצוות ומזליגת (שלא לומר גילוי) של סיסמאות למי שאינו מורשה.

אולם הבעיה העיקרית של מטבעות קריפטוגרפיים היא שהם אינם מוחשיים!

קשה (עד בלתי אפשרי) להשתמש במטבעות הללו לעסקאות פשוטות כמו רכישה במכולת או תשלום שכר דירה. הסיבה העיקרית היא שהפעולה דורשת עמלה יקרה מאוד ביחס לגובה התשלום המבוצע בפועל (ככל שהוא נמוך ממאות או אלפי דולארים) מה גם שמחיר העמלות אינם קבועים ומשתנים בתדירות גבוהה מאוד.

סיבה נוספת להמנעות רוב העולם משימוש במטבעות הללו היא התנודתיות העצומה בשווי שלהם. הבעיה נפוצה במיוחד בביטקויין שמשך העיסקאות בו ארוך ושוויו במשך זמן העסקה משתנה לעתים מרמה שהופכת את העסקה בזמן ביצועה ללא כדאית. מה שהוביל ליצירת כלים קריפטוגרפיים נוספים ש״נועלים״ שווי של מטבעות אחרים כדוגמת Tether. השימוש ב-Tether מחייב המצאות של כסף אמיתי נזיל בשווי המטבע הזה.

ניקח דוגמה של איש דמיוני ״פלאי״ כפי שכתבו פעם בספר הפיזיקה האלמותי של סירס וזימנסקי, שעשה הון גדול כשרכש ביטקוינים סמוך למועד לידתם, ועתה רוצה לממש את הונו (הוירטואלי) כדי לקנות לעצמו בית גדול. אותו ״פלאי״ יכול למכור את הביטקוינים שברשותו רק למי שרוצה לקנות ביטקוינים. ויקשה עליו מאוד למצוא מישהו פשוט שירצה לרכוש בהונו הנזיל מטבע וירטואלי ששוויו תונד בין פסגות לתהומות. במילים אחרות ההון של אותו ״פלאי״ הוא בעיקר תיאורטי ובעיקר לא ניתן למימוש!

במילים פחות נעימות: כל העניין מבוסס על רכישת נכסים חסרי ערך ממשי שמי שרוכש אותם מקווה למצוא את האדיוט שירכוש אותם ממנו במחיר גבוה יותר.

בכך הופכת ההשקעה במטבעות קריפטוגרפיים ל״משחק סכום אפס״, ובמקרים רבים סכום שלילי.

NFT

אלו הם ראשי תיבות (Non-fungible token) ובעברית – אסימון חסר תחליף (או שלא ניתן להחלפה).

יותר נכון לכתוב – אסימון שלא ניתן לשינוי.

ברמה העקרונית מדובר בבסיס נתונים המיועד ליצור (סחר) חליפין במדיה דיגיטלית. כל שורה בבסיסה הנתונים הזה מייצגת עצם דיגיטלי שיכולים להיות לו מאפיינים פיזיים (למשל תמונה אמיתית, או קובץ תמונה דיגיטלי) ויש לו גם מאפיינים דיגיטליים. לעצם-אובייקט כזה ניתן ליצור זהות ייחודית (קפדנית). כלומר ניתן ליצור זהות שונה לשני העתקים זהים של אותו הדבר, כל אחד יקבל זהות שונה, בדומה להדפסי אמנות שממוספרים. ההדפסים זהים אולם המספור עליהם שונה. פרט נוסף חשוב – מספר העותקים הייחודיים – מוגבל – כך שזה יוצר תכונה נוספת מאוד חשובה – נדירות.

כאמור בפסקה אודות האיטריום, המטבע הזה יותר ״גמיש״ ומאפשר בין השאר להכיל באסימונים שלו, מעבר למידע על העסקה, מקומה, ומידע על הבלוקים מצדדיה, גם מקום שבו ניתן להכניס קטע קוד – מעין תוכנה קטנה.

קטע התוכנה הזה מכונה בשם המפוצץ – ״חוזה חכם״ – Smart Contract . אותו קטע קוד יכול להיות תוכנית קטנה שעושה משהו, זה יכול להיות קישור למיקום של תמונה (או כל קובץ אחר) ובעצם כל דבר.

הרעיון החל בהאקטון ב-2015, אבל פרץ וחרך את הרשת ב-2021 כשאמן בשם Bepple מכר, בבית המכירות הפומביות כריסטיז NFT של יצירת אמנות דיגילית שלו ב-69,000,000 (שישים ותשעה מיליון) דולר.

המכירה הזו – או הידיעה על המכירה הזו, גרמה לטירוף שהגיע אחריה – כי כולם רוצים להיות עשירים, ובטח אם אפשר להיות עשירים בקלות.

כמה הסברים שלא שמעתי, ראיתי או קראתי, אני עדיין לא מבין מה נמכר ומה נקנה.

שכן היצירה המקורית, עד כמה שיש דבר כזה בעולם הדיגיטלי, נגיד למשל קובץ גיף כלשהו, נמצאת באיזה שרת ומה שמאוכסן באסימון הוא הכתובת של היצירה, ומי שקנה את הדבר הזה יכול להתהדר בכך שהוא הבעלים של זה, ואולי אף להרגיש טוב עם עצמו שזה שווה אולי הרבה כסף. האם ניתן לממש את כל הכסף הזה למטבע רגיל, למשל דולר? לא בטוח (לדעתי קשה מאוד) כי צריך למצוא את האחד שיהיה מוכן לשלם יותר ממה שאתה שילמת על קובץ גיף שיכולת להוריד לעצמך למחשב בחינם… ויותר מכך, המסחר יהיה במטבע קריפטוגרפי, איך תהפוך את זה לדולר?

ֿיותר מכך, אותה תמונת גיף יושבת באתר כלשהו על שרת כלשהו שמישהו בדרך כלל לא ידוע משלם על תחזוקתו ואין שום בטחון לאישהוא טווח עתידי שהיא תהיה שם לעד. יש סיכוי טוב שהוכחת הבעלות תישאר, אבל מה עושים עם זה בלי הקובץ המקורי?

הנדירות – שגורמת לעלייה בערכו של האסימון היא נדירות האסימון שבו רשומה כתובת התמונה, לא הנדירות של התמונה עצמה!

מעבר לכך, קשה להוכיח את הקשר בין יוצר האסימון או בעליו לבין היוצר של היצירה. הקשר ״הנצחי״ הוא בין האסימון לבעליו. אולם לא מן הנמנע שיוצר האסימון בכלל לקח קובץ דיגיטלי שלא הוא יצר ובנה עליו את האסימון.

אתרי התמונות הגדולים כבר החלו לשלב טכנולוגיות של בינה מלאכותית כדי לזהות גניבות אמנותיות שכאלה. ניתן להבין מכך שהחזון שאמנים יתוגמלו בביטחון על יצירתם רעוע מאוד.

בעת יצירת האסימון (למשל באיטריום) יש אפשרות להגדיר תמלוגים ליוצר ה-NFT (האסימון) בכל פעם שימכר. אולם משום שלא בהכרח יש קשר בין יוצר ה-NFT ליוצר היצירה, גם כאן אפשרות הרווח לאמנים היא אפסית, אלא אם כן הם ישקיעו סכומים לא מבוטלים ביצירת אסימונים ליצירות שלהם. וכאמור זו המטרה העיקרית של כל הדבר – להביא אותך לקנות בכסף אמיתי מטבע וירטואלי.

כשבודקים לעומק מה מביא אנשים אמידים להשקיע סכומי עתק בקבצים גרפיים פשוטים וחסרי משמעות, אין טעם לחפש את הערך ״האמנותי״ של אותם קבצים, מה שצריך לעשות הוא ״לעקוב אחרי הכסף״ ולהבין שרכישה זו מופרכת ככל שתהיה אבל מתוקשרת מאוד, תוסיף ערך מוסף להונו של אותו משקיע.

אין כאן עיסוק ב״אספנות של אמנות״ יש כאן יותר הימור בסכומים גדולים מאוד ללא קשר ליצירה עצמה.

אמנות בעולם האמיתי

גם בעולם האמיתי – מרבית האמנים היוצרים לא מתעשרים מאמנותם, חלקם (הקטן) אולי מצליח להתפרנס מאמנותם. רובם נאלצים לעסוק בהוראת אמנות (במקרה טוב) בנוסף, או במקצועות אחרים שאינם קשורים.

כשמספרים לנו בחדשות שיצירה כלשהי נמכרה בסכומים מרקיעי שחקים, כמעט לעולם לא מציינים כי הסכום הגבוה ששולם לא הגיע לאמן – פשוט כי האמנים בדרך כלל בשלב שבו היצירה הגיעה לגבהים האלה כבר אינה בחזקתם.

זהו העולם האמיתי.

מצדדי ה-NFT, טוענים שהשיטה הזו תעשה חסד עם האמנים, לדעתי (ולדעת רבים אחרים) ההפך הוא הנכון.

נתחיל בכך שאמן שרוצה בכלל להציג את עבודתו בעולם ה-NFT, צריך ליצור את האסימון – ויצירת האסימון (הטבעת -NFT) כרוכה בעלויות שנעו בין עשרות למאות דולרים פר יצירה.

אמן מתחיל, שאינו מוכר עדיין, לא יוכל לנקוב במחיר מופרך בעיקר משום שהוא לא מוכר. בכך אנו מבינים שמה שחשוב הוא לא היצירה, אלא מי יצר אותה. ועדיין יצטרך לתמחר אותה במחיר שיהיה גבוה יותר מהמחיר ששילם עבור העמלה שביצירת ה- NFT (ללא כל קשר למאמץ והזמן שהושק ביצירה האמנותית)

שוב – אנחנו לא עוסקים כאן באמנות אלא בהסחרה commodification פרופר של אנשים.

מי שירצה להתעשר, צריך להיות אדם בעל שם (מספיק להיות בעל שם ברשתות החברתיות) ואז הוא יכול לרכוש אמנות (במחיר נמוך יחסית), והשם שלו יאשר לו למכור אותה במחיר גבוה יותר. האמן יכול אמנם להגדיר שבמכירת המשנה הוא יקבל תמלוגים, אבל מספיקה מחשבה קצרה כדי להבין שרוב היוצרים לא יצליחו כנראה להחזיר את השקעתם אפילו בהטבעת ה-NFT.

זה לא שהמציאות טובה יותר.

כשעשיתי את צעדי הראשונים בעולם האמנות קיבלתי כמה הצעות מ״גלריות״ שונות להציג אצלן.

רוב, אם לא כל, ההצעות היו בסגנון הזה: אתה תקבל חדר (בד״כ בבית קפה או מסעדה) תשלם לנו 1000-5000 ש״ח ותוכל לתלות את הציורים שלך במשך חודש, ולנסות למכור. חוצמזה, תשאיר אצלינו ציור אחד. כמובן שסירבתי ופניתי לאפיקים אחרים.

אבל אני יודע על רבות ורבים שהרצון הרב להציג את יצירותיהם גובר על ההיגיון ובוחרים בדרך זו, ובדרך כלל לא מוכרים ולו עבודה אחת בלבד.

עולם האמנות הוא עולם לא פשוט, ויש הרבה אנשים שרוצים להתעשר על חשבון האמנים המתחילים בין אם באמצעים מציאותיים ובין אם באמצעים דיגיטליים.

מרעילי הבארות

באותו שבוע בו קיבלתי הצעה ליצור NFTs עבודות האמנות שלי, קיבלתי גם הצעה להצטרף לקבוצת פייסבוק שעוסקת בנושא ה-NFT.

כתבתי שם שלדעתי הרעיון עם כל הפופולריות שלו מופרך ותיארתי חלק ממה שכתבתי כאן בקצרה (ממש בשפה טלגרפית).

התגובות היו כאלה שקראו לי ״מרעיל אווירה״, מוריד, מפריע, ועוד כל מני מחמאות מעין אלה.

אני מבין. המטרה של חלק ממי שעוסק בכך הוא לגרום לכמה שיותר אנשים להכנס למעגל הזה ושהם יכניסו למעגל כסף אמיתי, שיהיה קשה להחזיר אותו (עד בלתי אפשרי) ככסף אמיתי.

אז החלטתי לכתוב את זה בעמוד שלי. אולי אני מרעיל – אבל זו הבאר שלי.

אפילוג

אני עובד בעולם האינטרנט כבר עשרים וחמש שנה. בניתי מאות רבות של אתרי אינטרנט , חלקם מתוחכמים למדי עם בסיסי נתונים מורכבים וחומות אבטחה משובחות, ואני די בקיא בטכנולוגיות שמסביב.

בדרך כלל כשמסבירים לי לאט, אני מבין. חלק ניכר מהבחינות בטכניון עשיתי יותר מפעם אחת. אבל בסוף סיימתי.

קראתי, שמעתי וראיתי לא מעט כדי לכתוב את כל מה שכתבתי ועדיין רוב ההסברים היו עמומים. עממים מאוד. כאלה שנתנו לי את ההרגשה שאני לא מספיק חכם כדי להבין.

אז מכיוון שאולי אני לא מספיק חכם כדי להבין אני גם לא כל כך רוצה להשקיע בדבר שאיני מצליח להבין אותו.

במהלך השנים פגשתי כמה וכמה אנשים שהתהדרו בכך שהיו בין הראשונים לרכוש את המטבעות הקריפטוגרפים הראשונים. על פי הצהרותיהם, למרות שרובם צעירים ממני בעשור לפחות הם היו יכולים לצאת לפנסיה מזמן. איכשהו חלקם עדין עובד כשכירים, אחד עדין מבקש שיסיעו אותו בטרמפים, ויש גם שניים שעשו את האקזיט הראשון וגם השני. שניהם מדגישים שזה אחרי עבודה קשה. – קשה מאוד.

אני מאמין שאקבל תגובות רבות כאחד ״שלא ממש הבין״ ו״לא רואה את ההזדמנו״ ו״לא רואה את העתיד״.

הכל נכון.

מאחל לכל מי שרוצה להשקיע את כספו במה שלדעתי הוא ״קרן הצבי״ בהצלחה.

מקורות

הסרט:

מילון מונחים

ויקיפדיה על בלוקצ׳יין – מוסבר טוב:

מסמך הסבר של איגוד האינטרנט הישראלי ואוניברסיטת חיפה (לדעתי המקיף והאמין ביותר):

מדריך מפורט ומתומחר כיצד ליצור NFT (ולא, זו לא המלצה)

בתמונה – שדרות עמנואל 16 (מתוך הסדרה ״מדרגות״ , 2005) עפרון על נייר, 50X70 ס״מ