בבית הספר היסודי "הר-נבו" בו למדתי, הקיר שמול התלמידים, זה עם הלוח שחולק לשניים: אזור משובץ ואזור חלק, היו תלויות מצד אחד של הלוח תמונות של יוסי טרומפלדור (עם "טוב למות…") , נשיא המדינה וראש הממשלה. מצידו השני של הלוח היתה תלוייה מפת ארץ ישראל.

על המפה שכנראה הודפסה עוד לפני 1967, היה מצוייר גם הגבול עם מצריים שנמתח בקו די ישר מעזה ועד אילת עם שני משולשים קטנים באמצעו. מי שהיה יכול להתקרב יכול היה לקרוא כי על אחד המשולשים היה כתוב "הר חריף".

השנים חלפו, ב-1977, נחתם הסכם השלום עם מצריים וב-1980 וסיימתי את הלימודים בתיכון ובזמן שנותר לי עד לגיוס התנדבתי בעצת חברי איתי בן-דוד ז"ל, לחפירות פרה-היסטוריות ב…הר חריף.

חפירה פרהיסטורית, מגלה ממצאים שאין לנו רישומים היסטוריים עבורם ומנסה באמצעות הממצאים להבין איך ומה קרה שם במקום לפני הרבה זמן (אלפי שנים לפני המצאת הכתב ורישום ההיסטוריה.

החפירה הספציפית הזו נוהלה על ידי ד"ר צעיר , בריטי, בשם נייג'ל שעבד באוניברסיטה העברית, וקיבצה עשרות מתנדבים מכל העולם. חוויה גדולה מאוד.

ההגעה למקום היתה מורכבת יחסית שכן עדיין לא היה כביש סלול, והחפירה נקראה בכלל "חפירת הצלה" שכן , אם אני מבין נכון, דובר על שטח שיכול להיות שיחזור למצרים.

החפירה התנהלה מדי יום משעות הבוקר המוקדמות, היינו חופרים שכבה שכבה בשטחים מסומנים על ידי חבלים, ומנפים את העפר שחפרנו.

בנפה הצטברו סהרונים רבים שהם רכיבים של חיצים שסותתו בעדינות רבה ושימשו את הציידים לקטים של פעם לציד, מצאנו גם כלי אבן ששימשו לחיתוך ופעולות אחרות, עצמות של בעלי חיים שנאכלו ואף מעט עצמות אדם.

בכל ערב צוות אחר מבין המתנדבים היה אמון על הכנת ארוחת הערב, וכך יצא לנו לאכול אוכל טעים מתרבויות שונות.

אחרי הארוחה, התיישבנו סביב שולחן אחר, ונייג'ל היה מסביר כיצד בני האדם שחיו שם פעם חיו.

היה ערב אחד שהוא הדגים לנו כיצד יוצרים כלי אבן מצור. הוא לקח אבן אחת שתשמש בסופו של תהליך לכלי שיווצר, ובעזרת אבן אחרת נתן עליה מכות קלות ומדויקות מכוונים שונים. ואז ניתנה המכה הסופית ה-Final Cut וכבמעשה קסם מתוך האבן הגולמית נוצר כלי אבן חד להפליא. משהו שלא אשכח כנראה כל חיי.

באמצע אוקטובר 1980, fשבוע לפני גיוסי, נפרדתי מהחופרות והחופרים החביבים אפילו מההתאהבות הקטנה שהיתה לי שם, ועליתי עם ג'יפ של אחד ממנהלי החפירה בדרך הביתה.

זו היתה דרך עפר עם המון מהמורות שארכה שעות רבות, בדרך עברנו ליד בסיס בה"ד 1 שבנייתו רק הסתיימה (שנתיים אחר כך אעבור שם קורס קצינים) ונהג הג'יפ אמר לי שיום אחד יהיה כאן כביש לאורך כל הגבול עם מצריים.

מאז, אותו קיץ לא הייתי שם.

הכביש אכן נסלל והוא נקרא כביש 10. הכביש נחשב לאחד הכבישים היפים ביותר בישראל עם נופים מרהיבים.

עקב סיבות בטחוניות, זה שנים הכביש סגור לנסיעה לכל מה שאינו כוחות הבטחון, ונפתח לטיולים מספר מועדים קטן בכל שנה (בעיקר בחגים).

אתמול הגענו לחופשה בעזוז, ושמענו כי במהלך הג (שבועות) הכביש יפתח לנסיעה.

קפצנו על המציאה, והיום ארבעים ושתיים שנים אחרי, נסענו להר חריף.

לא זיהיתי את מקום החפירה מאז, יכול להיות שזה בכלל כבר שטח מצרי. הנופים, נשארו יפהפיים כמו אז כמו גם הזכרונות.

חג שמח.