הסדרה שודרה אז, במה שנחשב הפריים של הפריים-טיים – יום שישי בערב.

אני זוכר את זה כמו היום! המשפחה, כולל סבי, שבא אלינו לאחר תפילת קבלת השבת בבית הכנסת ברחוב יהושע בן-נון, וטיפס את 72 המדרגות עד לדירתנו ברחוב "שדרות עמנואל", יושבים לאחר סעודת השבת וסלט הפירות שהוגש כקינוח, ולאחר החדשות של יום שישי עם חיים יבין? מחכים לפרק הבא בסדרה.

הפתיח האלמותי שבו רואים את יעל אביב ומנחם זילברמן רצים בסלואו מושן (איך אהבנו להגיד את זה במקום "הילוך איטי") וגורמים להם להיראות כאילו הם מרחפים, וסבי שואל "מה, הם עפים?"

הייתי רק בן 9, והסדרה הזו כבר אז היתה בשבילי יותר מכל הסדרות האחרות מה"מלאך" בכיכובו של רוג'ר מור, ועד לסדרות הילדים כגון פליפר הדולפין וחבורת בריידי..

זו היתה סוג של מציאות מצולמת ואהבתי את זה כבר אז יותר מכל.

יעל אביב, היא היתה מושא להרבה חלומות להרבה שנים קדימה…

היו שם גם הרבה קטעים מצחיקים, לפחות לילד בן 9, כגון השיר שזילברמן מחבר בסוף הסדרה עכבר-עכבר – חתול חתול… או "אני אוהבת להתמזג"… והביטוי שלמדתי כבר אז "נשבר לי!"

היום קראתי שיעל אביב הלכה לעולמה, בטח היא רצה שם למעלה עם מנחם בסלואו מושן…