11 אפריל 2025

התל-אביבים שבינכם בוודאי מכירים את המקום.

ולאלה שלא, זהו חלל, במתחם שקראנו לו פעם, לפני כחמישים שנים… "לונדון מיניסטור".

המקום הזה שנמצא בפינת הרחובות אבן גבירול ושאול המלך היה, וגם נשאר כאחד ממרכזי התרבות התל-אביביים ביותר. אולמות צוותא נמצאים שם מתחת, ומשכנה של להקת המחול בת-דור, ומימין בצילום שכן קולנוע לימור שנשרף מאז.

זהו מתחם די גדול במטראז' שלו. ה"לונדון מיניסטורס" היתה אסופת חנויות זעירות שגולת הכותרת שלהן היתה חנות "ארוס" שהיתה החנות הראשונה למכירת כל מה שקשור בחיי מין לכל דורשת ודורש.

כנערים שהתחילו לגלות את בגרותם – היינו מגיעים מדי פעם כעוברים אגב ליד פתחה של החנות שהיה עם וילון (אדום?) ומנסים להגניב מבט אל במוצרים , שלעתים נראו לנו אימתניים, שהוצגו למכירה על הקיר מאחורי דלפק המכירה.

מועדון צוותא, שהיה מתחת, היה המקום שבו ראיתי את הופעת הרוק הראשונה שלי, שהיתה גם האחרונה של להקת "תמוז" האגדית. מאוחר יותר שכבר הייתי חייל, איזה זמר מחופש ששר שירים שאיש לא יבין, שאיש לא יתפוס, שלמה ארצי – הוציא תקליט שלם שמוקדש לצוותא.

ראינו שם מופעים רבים, של מתי כספי, שלום חנוך לבד ועם להקות, יצחק קלפטר, הברירה הטבעית וגם את אופרת הרוק "מאמי" שמשום מה נשארה רלוונטית גם כמעט ארבעים שנה אחרי.

הזיכרון החזק ביותר שיש לי מהמקום הזה הוא דווקא החלל הזה שבצילום.

באותם ימים – אמצע שנות השבעים, היינו, אחותי ואני ועוד קבוצת נערות ונערים עמוק בתוך "שגעון הסקטים" – בעברית יפה "גלגליות".

התאמנו מדי שבוע ב"מרכז ביכורי העתים" ששכן מול בית מפעל הפיס ונהרס לטובת מגדל כזה או אחר לאחרונה.

אבל היינו רעבים למגרש נוסף שבו נוכל להתאמן.

המדרכות התל-אביביות לא היו חלקות מספיק, וכשאותר המשטח שבתמונה, שהיה מרוצף במרצפות אחרות ללא רווחים בינהן, זה היה הדבר הקרוב ביותר ל"החלקה על הקרח".

באותה תקופה גרנו בתל אביב ב"שדרות עמנואל הרומי" וההליכה ל"לונדון מיניסטור" היתה עניין של רבע-שעה בערך.

מדי שבת היינו נפגשים שם בעשר בבוקר. המקום היה שומם לאחר בילויי השישי, מישהי הביאה טייפ קסטות ולצלילי ואלס הפרחים מ"מפצח האגוזים" של צ'ייקובסקי, חוללנו על המשטח הזה משל היינו על משטח קרח אירופי או רוסי.

כמובן שזו גם היתה ההזדמנות שלנו, גם לבנות וגם לבנים להכיר קצת יותר את בנות/בני המין השני.

כל זה חזר אלי, שעברנו שם לפני שבוע בהליכה בין כיכר הבימה לכיכר החטופים הצמודה למוזיאון תל-אביב.

נוסטלגיה היא משכך כאבים לא רע בכלל…

שבת שלום לכולם!