לא יודע איך זה יגיע ל- בני גנץ – Benny Gantz מי שיכול לדאוג שזה יקרה – מוזמן

שלום בני. מקווה שאתה זוכר אותי, עדן, (ז'וז'ו) משלדג.

היו לנו הרבה ימים בהם שתינו קפה שחור ביחד על שולחן הפורמאיקה של לשכת הסמג"ד בגדוד, מלוות בהרבה סיגריות טיים…

היתה גם תעסוקה בג'בל ברוך בלבנון (סוף 84' תחילת 85').

באותה תעסוקה שלחת אותי לא פעם עם ג'יפ סיור שכל מיגונו היה יריעת ברזנט מעל קשת ההתהפכות, ללוות משאית ריו מים שמיגונה היה זהה, למלא מים באגם קרעון (המים הכי טעימים בעולם) לטפס בחזרה אל ההר, ולחלק למוצבים השונים.

זו היתה דרך יפהפיה, עם דובדבנים סמוך לאגם, ארזי לבנון על ההר – פשוט נפלא. האמנתי בך – לא חשתי שביב של פחד בנסיעות הללו.

כמה חודשים לאחר מכן גדוד מילואים שהצטרפתי אליו כעשור אחר כך – נתקל שם באיזור, לראשונה באויב חדש – לוחמי חיזבאללה ואיבד שלושה מחייליו.

זכורה לי תקרית אחת שבה למדתי יותר על כוון מחשבותיך כפי שהוא נראה היום:

זה היה באותה תעסוקה בלבנון. ישבנו שם במבנה על ראש ההר, שלג וקור עז בחוץ, מאזינים ליומן הערב של גלי צה"ל , ואז הקלטה של אחד ה"רבנים" – "כוכבים" של ש"ס שטען שהאבדות של חיילינו בלבנון הן תוצאה של פריצות נשים בישראל. רתחתי, שאגתי מזעם, בעיקר משום שתחנת רדיו צבאית משדרת דברים כאלה.

קראת לי לחדרך, וניסית להרגיע אותי, וניסית להסביר לי שוב ושוב את מבנה החברה הישראלית ויש אנשים עם דעות אחרות. הבלגתי, שתקתי, אבל כפי שאתה יכול לקרוא – לא שכחתי.

בשנים שלאחר מכן, נפגשנו קצרות במרוצי התבור ובדואתלונים וטריאתלונים שונים. כן, זה היה לפני שהמשאבה שלי החלה לחרוק…

עוקב אחרי התנהלותך הפוליטית מיום כניסתך לתחום.

אודה ולא אבוש – מאז ומתמיד אני עם מפלגת העבודה או כל שם שיינתן לה.

מאידך – קשה לי מאוד לראות איך המחנה הגדול יחסית שהקמת הולך ומאבד כוון, בעיקר עקב החלטות (שגויות לדעתי ולדעת רבים אחרים) שלך.

כמה דברים שלמדתי שאולי יעזרו לך:

הראשון – סימטריה

לא קיימת במציאות. בשום מקום, גם לא ביקום הגדול, ובוודאי לא ברמה הפוליטית.

ולכן, כשנכנסים לקלחת פוליטית (לא משנה איזו) חייבים לבחור צד.

כל מפלגה בהיסטוריה שבחרה ב"דרך האמצע" התאיידה במהלך השנים.

התחלת נכון בימים בהם נכנסת לפוליטיקה בהכרזות כי לא תשב עם נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

בפועל – ישבת אתו פעמיים, ספגת השפלה מהיום הראשון, שלא לומר מהשעות הראשונות, בכל פעם, שאני לא מכיר הרבה אנשים שהיו שורדים אותה.

אין דבר כזה שנקרא אחדות (בוודאי לא פוליטית). כשמישהו קורא לאחדות הוא רוצה שהצד השני יחשוב כמוהו.

השני – הודאה בשגיאות

כישלון, הודאה בכשלון והודאה בשגיאות רק יהפכו אותך לאנושי יותר.

ע"ע ג.פ. קנדי ומפרץ החזירים – נושא שנלמד עד היום בקורסים לפסיכולוגיה. הכישלון שלו שם הפך אותו לאנושי ופופולארי יותר.

השלישי – דמוקרטיה

אם ישראל דמוקרטית חשובה לך – תתחיל מהבית מהמפלגה שלך.

ממליץ מאוד שתכריז על בחירות מוקדמות במפלגה. כן, יכול להיות שתאבד את מקומך. אבל תזכה באהדה גדולה יותר. תנסה להסתכל במשחק הכיסאות של רבין ופרס בבחירות אז שהביאו לרבין את הניצחון ולנו בארץ כמה שנים של תקווה, ושגשוג.

הרביעי – היועצים שלך

איך שלא מסתכלים על זה, נראה שחלק ניכר מהעצות שקיבלת לאורך השנים בתחום הפוליטיקה – פעלו לרעתך. אולי כמו ברפואה כדאי לשמוע Second Opinion?

לא יודע מי יעץ לך להעניק משלוח מנות ל"אלמוג" במלעיל – שנחשב לאחד המשסים והמפלגים ביותר בכנופייה של הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים. יש רבים כל כך בשני המחנות שראויים למחווה הזו הרבה יותר ממנו.

לא בכדי הזכרתי את האירוע ההוא בג'בל ברוך. ראיתי אותך אתמול, כנראה בפעם הראשונה, רותח, זועם על המפגינים שחלקם הקטן צעק לך "בוגד". מבין היטב את הכאב שלך.

לא כל המפגינים אמרו את הקריאה הזו – מיעוט. להגיד על כולם "קומץ שורפי אסמים במחאה" היתה (לדעתי) שגיאה.

כל המפגינים ללא יוצא מהכלל וגם כל המחנה הזה שהוא גדול – גדול מאוד – בוודאי לא קומץ, הם עמוד השדרה, מכל כוון שלא תסתכל של המדינה הזו. בלעדיהם באמת שאין לנו תקומה.

תנסה לזכור את אותו אירוע בלבנון – איך ישבת והרגעת אותי (וזה לקח זמן) ואולי תראה שאפשר לשבת עם החבר'ה האלה שאוהבים את המדינה הרבה יותר מ"כסף, כח וכבוד" ולדבר אתם, לא לנסות לשכנע אותם, רק להקשיב להם. אני בטוח שאם תקשיב – הם יקחו בחזרה את מילותיהם ויתנצלו.

התמונה לבנון – סוף 84' – תחילת 85' הג'פ"ס והצל של הריו מים.