ויני לא גרה כאן יותר

מי שמכיר אותי יודע שבדרך כלל אני אדם די רציונלי. קשה עד בלתי אפשרי לדבר איתי על דברים שאינם מוכחים או שאינם מציאותיים.
למרות כל זאת, במהלך חיי, פגשתי כמה אנשים שהשיחה אתם ועשיית דברים ביחד הביאו אותי לחשוב שאולי הם הצליחו לגעת באותו לא נודע שמעבר למציאות.

ויני ואן-דר-אורד היתה אשה כזו.

אפשר להבין משם משפחתה כי מוצאה הולנדי, אבל כל מי שפגש אותה הבין שמולו ניצבת שמאנית אמיתית שנוגעת שלא לומר ממש מהלכת בין העולמות של המציאות והדמיון.

הגעתי אל ויני דרך האסטרונומיה, באחת התצפיות שהאגודה האסטרונומית הישראלית ארגנה סמוך למקום מגוריה במתחם פונדק הקילומטר ה-101 של שמעון (כושי) רימון. ויני היתה מכניסת אורחים ממעלה ראשונה, ובכל פעם שהגיע/ו אוטובוס/ים של האגודה לתצפית במתחם, פתחה את ביתה הקטנטן – קרוון זעיר, בפני כל מי שרצה להכנס ולהתחמם מעט.

התידדנו די מהר, והיא הזמינה אותי ומשפחתי לביקור בפעם הבאה שנהיה בסביבה…

הפעם הבאה הגיע בצורת סוף-שבוע שסגרו בצימר בעין יהב. אחרי רכיבת חמורים קצרה שבה אחד החמורים נגס בסקצ'בוק של בתי…הדרמנו מעט והגענו אל הפונדק.

מי שקרא כבר פוסטים שלי בעבר יודע שיש לי חיבה למקומות הזויים… פונדק הקילומטר ה-101 נכנס היטב בקטגוריה הזו.

הגענו לשם ביום שישי בשעת ערב. לא ראינו שם איש בחוץ, לא זכרתי איפה במתחם ויני גרה, אז הלכנו למקום משם בקעו אורות צבעוניים. זה היה אולם די גדול שצמוד לכל הקירות שלו עמדו עשרות מכונות מזל (הימורים) מאירות בשלל צבעים מרצדים עם כל הרעשים הנלווים של קרקושים וצלצולים. במרכז האולם עמדה קבוצה (מנין) של אברכים, עם כל התלבושת, מתפללים את תפילת ערב שבת במרץ רב. מכונות המזל נראו לי אז כעין ויטראז'ים של בתי כנסת או כנסיות. חיכינו בסבלנות עד לתום התפילה ואז יצא אחד האברכים ושאל אותנו את מי אנו מחפשים? "את ויני" השבנו – והוא הסביר לנו בדיוק לאן ללכת כדי למצוא אותה.

המתחם של פונדק ה-101 גדול למדי, הבית של ויני עם החצר ומצפה הכוכבים שלה הוקם בגבולו המערבי.

גדר קש סבבה את הקרוון ומצפה הכוכבים, דפקנו על דלת העץ ושמענו את קולה הצרוד תמידית אומר "פתוח – אין צורך לדפוק". 

הכניסה לבית של ויני היתה סוג של מעבר פאזה, דבר שחשתי פעמים בודדות בחיי..

מקום קטן, שבו חלל אחד מכיל את המטבח, הסלון וחדר השינה שהיה בעצם מזרון וכילת יתושים תלויה מעליו. על הקירות עשרות תמונות ובעיקר עבודות יד קטנות שויני עשתה במו ידיה במהלך חייה. בסלון שולחן שמתחת לפלטת הזכוכית שלו, מחולק לעשרות תאים ובכל תא מאובן או גביש שמצאה בסיוריה במדבריות השונים.

אחד מהדברים הקסומים במקום הזה שלעולם לא היה צר מלהכיל את מי שרצה להכנס… כמו הטארדיס בסדרת הטלוויזיה ד"ר הו.

כל זה במובנים הגשמיים. הפלא הגדול שהתרחש שם היה היכולת לדבר, לשוחח ולהקשיב ולערב מציאות ודמיון להפליג למחוזות מרתקים של מדע והיסטוריה מעורבבים עם תרבות ואגדות מכל העולם. וכל זה תחת עשן מתקתק.

וויני קראה המון ובגלל ששלטה במגוון שפות מקורות הידע שלה היו בדרך כלל גדולים מהאדם הממוצע והיכולת  שלה לדבר כמעט על כל נושא גם עם מומחים באותו נושא היתה מופלאה.

אותה יכולת נדירה לדבר ובעיקר להקשיב הביא לכך שאם כבר הגעת עד מקום הנידח הזה מובטח היה שתפגוש שם אנשים שממש לא ציפית לפגוש כשהם חפים מכל מניירות ומסכות שלובשים אותם במרחבים העירוניים.

ילדינו התאהבו בה ובילו במחיצתה חופשות רבות במהלך השנים.

ויני השתתפה גם פעמיים באירועי מידברן (2015,16) והביאה עמה את הגיפט שלה – טלסקופ שמש ייחודי בו יכלו הצופים לראות את התפרצויות השמש הנודעות.

השבוע ספרה בתה כי ויני התחילה את המסע הגדול בעולם האמת.

אתגעגע אליה מאוד.