זינגלה
פורסם – 2 אוקטובר 2026
בקיץ 1976, בסוף כיתה ח', הלכנו יחד קבוצה גדולה ממסיימי המחזור של חטיבת הביניים עירוני ט"ז להופעה של להקת תמוז בצוותא. בזכרוני היא נחרטה כהופעה האחרונה שלהם, גם אם בפועל ההופעה האחרונה הרשמית הייתה חודש קודם בקיבוץ איילת השחר.
כבר כתבתי על כך כמה פעמים, שבאותה הופעה, שלום חנוך נתן ל"חשמלאי" של הלהקה לעלות לבמה ולנגן שני שירים, "אינקובטור" ו"המוות אינו מחוסר עבודה" – וזו הייתה ההיכרות הראשונה שלנו עם רמי פורטיס.
בתקופה ההיא, הייתי כבן 14-15, כבר התחלתי להאזין למה שקראו אז "רוק מתקדם". מהשכן שגר ממולי,
Yuval Erel , למדתי להכיר לא מעט מהז'אנר דרך הצלילים שבקעו ממרפסתו.
הדבר בא לידי ביטוי גם בפסטיבל שהתקיים בסיום הלימודים בחטיבת הביניים, כשעליתי לשיר את השיר פרי עטי: "הקרבורטור הצמא" עם להקה חד-פעמית שהקמתי, "ביגוניה", ש-
Ralu Shatz – Architect & Interior Designer ציירה לה רקע פסיכדלי מרהיב על סדין ישן שאמי נתנה לי.
שנה אחר כך, עשיתי דרכי לחנות התקליטים באבן-גבירול כדי לרכוש תקליט חדש. התלבטתי בין שני תקליטים: "סוף עונת התפוזים" של תמוז, שהכיל את שירי הלהקה שראיתי בהופעה, ולהקה חדשה ואיזוטרית למדי בשם "זינגלה" (פרפרזה על "צינגלה") עם עטיפת תקליט מושקעת למדי שבה נראה היפי מתבגר ושפוף משהו. יצא לי לראות אותם פעם באחד מאירועי הרוק של מועדון בית ליסין, ומאוד אהבתי את מה שראיתי ושמעתי.
ויקיפדיה מספרת שזינגלה הייתה להקת רוק מתקדם ישראלית חלוצית שהוקמה בבית ברל בשנת 1972 בידי ג'וני שטרן ודוד בכר. הלהקה הוקמה על ידי יוצאי מלחמת יום הכיפורים, וחלק מחבריה התמודדו עם טראומות והלם קרב בעקבותיה. היצירות שילבו רוק מתקדם בסגנון להקות בינלאומיות כמו פינק פלויד וקינג קרימזון, וזינגלה הייתה מהראשונות שהביאו סגנון זה לישראל.
אני כבר נשוי, גר בגליל, אב לשניים ועובד באוניברסיטת חיפה כראש תחום מולטימדיה. זכיתי בעבודה הזו בזכות ניסיון של חמש שנים בעבודה עם מחשבי Apple והיכרות מעמיקה למדי עם תחומי המדיה השונים ושילובם.
יום אחד, בתחילת שנות האלפיים, הופיע על מפתן דלת המשרד אדם שהציג את עצמו כג'וני שטרן ושאל אם אני עדן ואם אוכל לעזור לו.
הייתי כבר מורגל בדברים מסוג זה ושאלתי "במה אוכל לעזור?". מר שטרן הוציא מתיק בלוי דיסק קשיח SCSI ישן ואמר לי: "אריאל זילבר הפנה אותי אליך ואמר שאתה כנראה היחיד שיוכל לעזור. בדיסק הזה יש את החומר המקורי של להקת זינגלה, אם שמעת עליה, ואני צריך שתוציא לי את החומר מהדיסק למשהו שאוכל להעביר לטכנולוגיה עכשווית יותר".
ניתן להבין שהתמונות של 25 שנים ויותר אחורה התחילו להציף אותי, ואחרי שהתעשתתי התחלתי לפעול בכיוון.
במאמר מוסגר אסביר: SCSI הייתה טכנולוגיה פורצת דרך בזמנה להעברת כמויות נתונים גדולות במהירות. מחשבי מקינטוש של Apple ששימשו אנשי עיצוב, מוזיקה ווידאו השתמשו בטכנולוגיה הזו כדי להעביר ולאחסן כמויות גדולות של נתונים על גבי דיסקים מיוחדים. אולם, כדרכה של אבולוציה טכנולוגית, גם לה נמצאו תחליפים מהירים, פשוטים וזולים יותר, ומי שלא עמד על המשמר בכל הנוגע להתפתחות הטכנולוגית – נותר עם דיסקים מלאים בנתונים שקשה מאוד להוציא מהם את המידע.
מה עשיתי: הייתה לי מגירה בארון במשרד, שבה אספתי חלקי מחשבים, לוחות אם, כבלים וכרטיסים שונים ממחשבים ישנים. הרכבתי על מחשב G4 חדש יחסית כרטיס SCSI, אליו חיברתי כבל מתאים. צריך גם לדאוג לחיבור וגישור של כל מיני פינים על הדיסק עצמו ולדרייבר מתאים שיוכל בכלל לקרוא את הדבר הזה.
זה לקח כמה שעות. אני זוכר שכבר היה לילה, ובוודאי רק שנינו נשארנו בקומה.
בסוף, היו לנו קבצים על המחשב. בדקנו ואכן ניתן היה לשמוע את אותה מוזיקה שהציפה אותי ברגשות.
צרבתי את הקבצים על תקליטור – שימו לב שהיום, עוד עשרים ומשהו שנה קדימה, גם זו נחשבת טכנולוגיה ארכאית.
התחבקנו ונפרדנו.
אין לי מושג מה נעשה עם הקבצים האלה.
אני נשארתי עם זיכרונות טובים, מבחור חייכן וטוב לב.
ג'וני נפטר בסוף מרץ 2012. יהי זכרו ברוך.
