מחשבות בוערות 5 – נאנט – העיר ובליבה מכונה

המאמר היום מותאם לבחירות המקומיות הבאות עלינו לטובה ב-30 באוקטובר.

מקריאת החומרים האחרונים שפרסמתי כאן, ניתן להבין כי אני פעיל מאוד בעמותת מידברן, וגם בארגון האם – Burning-Man. כיו״ר לשעבר של מידברן חוברתי לקבוצת המנהיגויות האירופיות של ארגונים שעושים גם הם אירועים בסגנון עדות ברנינגמן. קבוצה זו מקיימת מפגש פסגה שנתי, כל שנה במקום אחר באירופה.
באפריל 2018, הפסגה השנתית התקיימה בעיר נאנט שבצרפת. האמת, לא ידעתי על קיומה, ובוודאי לא על מה שהיה וקורה שם עכשיו, אם כי רמזים מסוימים קיבלתי ממי שכבר היה שם – שממש אבל ממש כדאי לאנשים כמוני לבוא לשם.
אז נרשמתי לכנס, קנינו כרטיסי טיסה, וטסנו לנאנט.

כמה פרטים על העיר:

נאנט – Nantes היא העיר השישית בגודלה בצרפת (המקבילה של פתח-תקוה) היא שוכנת במרחק 340 ק״מ דרומית מערבית לפאריס על גדות נהר הלואר כ-35 ק״מ משפכו לאוקיינוס האטלנטי.
כמו כן, העיר שוכנת במקום שהנהר יחסית רחב ובאמצעו ישנו ״אי״ גדול
העיר נוסדה בשנת 70 לפנה״ס, ושימשה בגדולתה מסוף ימי הביניים כמספנה עיקרית לבניית ספינות שרובן שימשו בצורה כזו או אחרת למסחר בבני-אדם – עבדים.
בסוף מלחמת העולם השנייה המספנות ננטשו, והעיר החלה לשקוע מבחינה כלכלית ואף סבלה מהגירה שלילית.



כמה פרטים פחות חשובים:
נאנט היא גם מולדתו של ביסקוויט פתי-בר
צורתו מייצגת את השנה הקלנדרית. ארבע פינות לכל ארבע העונות, 14 שיניים לאורכו, 10 שיניים לרוחבו, כלומר 52 שיניים כמספר השבועות בשנה. פני הביסקוויט מחוררים ב-24 חורים כמספר השעות ביממה.
פרט משני אחר – אבל חשוב לסיפור שלנו: נאנט היא עיר הולדתו של הסופר ז׳ול וורן.

עם תנאי פתיחה אלה הגיע בשנת 1989, ראש עיריה חדש ז'אן מארק איירו, Jean-Marc Ayrault שכיהן שם בשנים – 1989-2012 והפך אחר כך לראש ממשלת צרפת. 
איירו החליט להחזיר עטרה ליושנה. 

לצורך כך גייס את האדריכלים דומיניק פרו ופרנסואה גרטר, שתכננו חזון חדש לאי ששוכן בין שתי הגדות של הנהר.
צוות האדריכלים והמהנדסים תכנן ובנה אלפי יחידות דיור, כמחציתם להשכרה.
תחום אחר שבו הנהיג איירו מהפכה הוא התחבורה הציבורית. כל תושב זכאי לתחבורה ציבורית שלא תהיה מרוחקת יותר מ-300 מטר ממקום מגוריו. אוטובוס או חשמלית (טראם).
חלק שלישי בחזון היה, הוצאת האמנות לחוצות העיר. וכך ניתן היום לטייל ברחובות האי, ולראות ארכיטקטורה חדשנית בה משובצות יצירות אמנות בת זמננו, המאתגרות את הקהל. גם קבוצת Les Machines הוקמה כחלק מהחזון הזה.

קבוצת Les Machines
בשנת 1999 הקים פרנסואה דהלרוזיר François Delaroziere חברת הפקת תפאורות לתיאטרון בשם La Machine.

בשנת 2003, חבר פרנסואה ליזם נוסף, פייר אורפיז Pierre Orefice הוותיק ממנו, שברזומה שלו היתה כבר הפקת חברת המריונטות הענקיות Royal De-Luxe , והקימו את Les Machines – כחלק מפרויקט שיקום האי של נאנט.

החברה – Les Machines ממוקמת בהאנגר ענקי ששימש בעבר כמספנה, הקירוי הגבוה של המקום מאפשר בניית דברים גדולים. ההאנגר מחולק לשלושה טורים לאורכו: הימני – משמש כסדנה, האמצעי משמש כשדרה רחבה למבקרים והשלישי משמש כגלריה וכאולמות נוספים לפעילויות תרבות נוספת.
הדבר הגדול הראשון שהם בנו היה פיל גדול. גובהו כ-12 מטרים. משקלו כ-48 טון. כדי להניע את אבריו משתמשים ב- 62 בוכנות שונות, רובן הידראוליות הצורכות כ-2500 ליטר של שמן הידראולי.

הפיל יכול לשאת בבטנו ובמרפסות שעליו כ-50 נוסעים! מהירותו 1-3 קילומטרים בשעה. והוא פולט קיטור מחדקו לכל עבר.

הפיל הושק ב-2007 ומאז מהלך בכל יום ברחבי האי כשעליו נוסעים רבים (העלייה דרך מדרגות הדומות מאוד למדרגות עלייה למטוס). מסעות הפיל מתחילים ב-10 בבוקר ומסתיימים ב-18:00.
הקבוצה מתייחסת ביצירה הזו, לספר שכתב ז'ול וורן בשם "בית הקיטור". הספר שיצא לאור בארץ, כחלק מצמד ספרים שנקראים גם "נמרים", מספר על צבא בריטי היוצא לדכא מרד בהודו, כאשר מולו נעה שיירת קרונות-בתים הנגררת על ידי פיל קיטור רב עצמה.
שלד הפיל בנוי מפלדה. כל הגוף עשוי מעץ מגולף (ידנית) להפליא. אזניו הענקיות עשויות עור. כל המכאניקה מבוססת בעיקר על הידראוליקה ומעט על פניאומטיקה. זה פרוייקט שלקח לקבוצה הזו Les Machines כשנתיים להגיע לגמר ביצוע. 

פרוייקט גדול נוסף של הקבוצה הוא קרוסלה ענקית ״עולם המים״ שהיא בעצם שלוש קומות של קרוסלות מדהימות המדמות את עולם המים כפי שסופר בספריו של ז׳ול ורן הקשורים בים, והחשוב שבהם 20,000 מיל מתחת למים. הקרוסלה הזו המיועדת למבוגרים כמו גם לילדים, מאפשרת לרכב על בעלי חיים תת ימיים החיים בקרקעית האוקיינוס, דגי ענק אימתניים השוחים בים ואפילו סירות מפרש ודגים מעופפים מעל למים. כל אחד מרכבי הקרוסלה מאפשר הפעלה על ידי משיכת מנופים ודריכת דוושות. 

חברת Les Machines מעסיקה כ-100 מהנדסות ומהנדסים, בנאיות ובנאים, בעבודה שנראית לי כחלום הכי רטוב שלי! מדי כמה שנים הם משלימים פרוייקט גדול, ואז מקיימים טקס מסירה שלו לעיר המקבלת. להלן וידאו ובו תיעוד טקס מסירה של חיות מכאניות ״שנתגלו על ידי נפוליאון במצרים והוסתרו עד לתגלית המפתיעה״ בפאריס.

למהירי ההחלטה שבכם – טקס מסירה מפתיע יתקיים ב-4 בנובמבר בטולוז. ממה שראינו בהאנגר שבו הדברים נבנים (לא אפשרו לנו לצלם) הולך להיות מטורף ברמות שגם בוגרי ברנינגמן לא יכולים לשער.
אם כבר הגעתם לשם, אל תוותרו על הגלריה של Les machines השוכנת בהאנגר הענקי שלהם. תוכלו לראות שם אבות טיפוס למיזמים העתידיים שלהם, ומתוך ההבנה שהם כבר הגשימו חלום או שניים או יותר, להבין שלמרות שהדברים נראים מופרכים – הם קום יקומו!
פעילות זו של בנייה, תחבורה ציבורית זמינה לכל תושב ואמנות חוצות, שינתה תוך שנות דור את מעמדה של העיר מן הקצה אל הקצה. ערך הנדל״ן שם שילש את ערכו בחמש עשרה שנים!
עדות ממשית לכך קיבלנו בהרצה שנשא ארכיטקט צעיר, המשמש בתפקיד בצוות האדריכלים העכשווי של העיר. הוא סיפר כי שהלך ללמוד אדריכלות בפאריס ונשאל למקום מוצאו – השיב בביישנות ״נאנט״ וזכה למבטים בסגנון ״נו טוב – אף אחד לא מושלם״, כשסיים את לימודיו וסיפר על כך שהוא חוזר לעבוד בנאנט, זכה למבטים ואמירות בסגנון ״אתה בר מזל״. 
היצירות של Les machines  עולות מליוני יורו להפקה, הפיל למשל: 2.7 מליון יורו. ההכנסות ממנו נמדדות לאחר עשר שנים בעשרות מליונים!
אם אתם מתכננים ביקור בצרפת. סעו לנאנט. החוויה מובטחת!