מחשבות על צילום (בטלפון)
פורסם ב-15 באפריל 2026אתחיל בסוג של דיסקליימר:
פוסט זה לא בא לקרוא תיגר על ספרו המצוין של רולאן בארת " מחשבות על הצילום". וכדי להבדיל אותו הוספתי בסוגריים "בטלפון".
זכיתי בכך שיש לי חברים פעילים עוד מתקופת בית הספר היסודי. מדי זמן אנו נפגשים מעגלים שונים מכיתות היסודי, ביה"ס הר-נבו ומחטיבת הביניים "עירוני ט"ז" שניהם מתל-אביב.
באחד המפגשים האחרונים שלנו, נפגשנו אצל אחד החברים, תעשיין, יזם ואיש עסקים בין-לאומי.
היה מפגש מרגש שהיה מהול בפרצי צחוק אדירים מחד וחשיפות וגילוי פצעי ילדות רגשיים שלא תמיד נרפאים מאידך.
זו דרכם של רוב המפגשים מסוג זה ומשום כך אני אוהב אותם עד מאוד.
באותו מפגש חשף החבר המארח שני מוצרים שהוא משווק ברשתות המכירה הגדולות מעבר לים:
שתי מצלמות דיגיטליות: אחת לתמונות ואחת לוידאו. המצלמות מעוצבות בסגנון רטרו משנות השישים והשבעים של המאה הקודמת בסגנון האגפא-אינסטמאטיק ומצלמות סרטי ה-8 מילימטר של אז.
מה לא היה במצלמות של פעם? ניחשתם נכון – מסך!
פעם, לפני אולי 30 שנים, פעולת הצילום היתה כרוכה בכיוון המצלמה אל עבר האובייקט המצולם, כל מני כוונונים שלעתים קרובות היו אוטומטיים, לחיצה על כפתור הצילום ואז… המתנה – שזמנה לעולם אינו ידוע מראש של ציפייה לסיום צילום סרט הצילום שמפאת מחירו הצילומים עצמם נעשו לרוב במשורה, מסירתו לחנות הצילום, פיתוח הסרט והדפסת התמונות.
היתה ציפייה שדרשה גם מאמץ של לזכור מה צילמנו כדי להשוות בין הזיכרון לבין התוצאה המצולמת.
היום, הציפייה הזו לא קיימת! פשוט שולפים את הטלפון, מצלמים, ומחזירים לכיס, ומשום כך, לא מתאמצים לזכור כל כך מה צילמנו (לפחות בחלק מהמקרים). ובפעולה זו אנו משחררים, ויש מי שיגידו כי אנו מפסיקים לאמן את זכרוננו.
נחזור אל מצלמות הרטרו של החבר, במצלמות הללו אין מסך, הכוונות הן אופטיות פשוטות בדיוק כמו במצלמות של אז, והרצון לראות "מה יצא?" כרוך בחיבור המצלמות בכבל אל המחשב, הורדת התמונות וצפייה בהן.
נכון שלא מדובר בציפייה של כמה ימים, אבל גם משהו שאינו מיידי ולוקח בין שעה לכמה שעות, מחייב הפעלה כלשהי של הזיכרון.
אותו חבר מדבר על מכירות חזקות מאוד של המוצרים הללו. לאחר הפגישה חפרתי מעט ברשת וגיליתי שכמובן הוא אינו היחיד שמייצר מוצרים כאלה עד כדי כך שאפילו ניתן שם גנרי למצלמות כאלה "Screen Free" כלומר שהיעדר המסך הוא Feature – משהו חיובי ולא מגרעת.
כמעט שכחתי מהעניין, עד שראיתי הבוקר את הפוסט שפרסם חברי Ari Davidovich ובו סיפר על פרופ' שלמה ברזניץ ז"ל שהלך לעולמו לאחרונה.
שלמה (יוראי) ברזניץ (3 באוגוסט 1936 – 31 במרץ 2026) היה פסיכולוג ישראלי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, בה אני עובד.
ארי מספר על חוויה שעבר עת ישב בקורס מבוא לפסיכולוגיה שנתן פרופ' ברזניץ:
"כשהגיע לנושא הזיכרון, הוא אמר משפט שגרם לי להזדקף בכיסא:
"אם אתם רוצים לזכור משהו, אל תצלמו אותו."
ואז הסביר: אם נסעתם לטיול ומיהרתם לתעד הכול, המוח האנושי עלול להסתפק בייצוג של החוויה דרך התמונות, במקום לשמר את זיכרון החוויה עצמה. אם אתם רוצים לזכור באמת, אל תצלמו!
"
קריאת הפוסט של ארי החזירה אותי כמה חודשים לאחור, עוד לפני השאגות והאריות, אל אותו מפגש עם החבר'ה של היסודי.
אז בפעם הבאה לפני שאתם שולפים את הטלפון מהכיס כדי "לתעד" – חשבו קצת על משפט – "אם אתם רוצה לזכור משהו, אל תצלמו אותו."
תודה ל- Ari Davidovich על הפוסט והתזכורת.
תודה לפרופ' ברזניץ ז"ל על התובנות.
שבת שלום
התמונה: Recraft V4.1