על אמת דמיון ושקר
4 יולי 2026

כל שיעור ראשון שלי בקורסי הבינה המלאכותית שאני מעביר, נפתח בהסבר, כי קורס בינה מלאכותית, הוא בעצם קורס הבעה בכתב. התוצרים שאנחנו מקווים לקבל מכלי הבינה למיניהם תלויים בראש ובראשונה ביכולת שלנו לנסח את עצמנו בצורה הטובה ביותר.
ומשום כך, שווה אולי להקדיש זמן מה להסבר, מהי שפה, מה הם מקורותיה של השפה ומה היא מאפשרת לנו.
כאן אני מתחיל לספר על האדם הראשון שהופיע באפריקה לפני כ-200,000 שנה ובמשך כ-130,000 שנים התפשט לאירופה ומשם לאסיה ומשם לצפון אמריקה ודרומה ויש גם הסברים שונים גם איך הגיע לאוסטרליה.
כל זה האדם (הקדמון) הצליח לעשות בלי לדעת לדבר.
לפני כ-70,000 שנים שינויים במבנה הגולגולת והגרון של בני האדם ביחד עם שינויים במבנה המוח הביאו לכך שבני האדם יכולים היו להמיר את הנביחות (פחות או יותר) ששמשו אותם לתקשורת, לכדי עיצורים ותנועות.
בשילוב עם ההתפתחות במוח האנושי הצליחו בני האדם לייצר שילובים של כמה עיצורים ותנועות לכדי מילים, כאשר המילים תיארו בדרך כלל משהו שהם ראו. הדבר קרה במקביל ברוב חלקי העולם אולם היה תלוי בדרך כלל בסביבה בה חיו בני האדם ולכן נוצרו שפות רבות בהן קבוצות בני האדם תקשרו ביניהם.
היכולת הזו לתקשר בצורה מגוונת אפשרה לבני האדם שלושה דברים שהביאו להם את השליטה על כדור הארץ.
האחד – היכולת לספר בצורה מפורטת על העבר, הקרוב או הרחוק: כך למשל אם או אב המשפחה שחזרו מליקוט מזון עבור המשפחה השוכנת במערה, יכלו לספר להם כי בדרכם "הביתה" ראו יצור גדול מאוד, עם פרווה עבה וחדק ענק ושני חתים גדולים (ממותה). באותה מידה יכלו לספר לילדיהם על אבותיהם הקדומים.
השני – היכולת לתכנן במשותף פעולה עתידית: אם או אב המשפחה שהרגע סיפרו למשפחתם על היצור הגדול שראו בדרכם הביתה יכולים לדבר אל בני המשפחה הבוגרים האחרים ולתכנן "מבצע" ללכידת אותו יצור ענק שישמש להם כמזון לכל החורף המתקרב.
השלישי – היכולת לדמיין: מהר מאוד התחילו בני האדם לספר רצפי מילים שמתארים אירועים שלא בהכרח קרו במציאות. היכולת לדמיין, היא האמא של כל התרבות האנושית, החל מסיפורי העמים, דרך הציורים ועד למוסיקה.
כמובן שגם דברים אחרים כגון אמונות שונות מבוססות על היכולת לדמיין באין יכולת אחרת להסביר (ולהוכיח) דברים.
וכאן אני מספר שהיכולת לדמיין היא בעצם המפתח להצלחה שלנו בשימוש בכלי הבינה המלאכותית ומשם אני מתחיל להסביר על הכלים השונים.
את כל המבוא הזה אני רוצה להקדיש לדבר שלדעתי ולדעת רבים אחרים מהווה סכנה אמיתית לקיום המין האנושי. הדבר הזה הוא השקר.
לכאורה, אין הבדל גדול בין דמיון לשקר. שניהם משתמשים בשפה כדי לספר על דברים שלא קרו במציאות.
ההבדל הוא בכוונה ובמודעות.
דמיון: נועד לבטא יצירתיות, לחקור רעיונות ולעבד רגשות. אין כוונה לגרום לאדם אחר להאמין שהבדיה היא אמת עובדתית.
שקר: נועד להסתיר את האמת, להתחמק מאחריות או להשיג רווח אישי. יש כוונה ברורה להטעות את השומע.
כילדים (וכהורים לילדים צעירים) לעתים אנו משתמשים בדמיון כדי "לחנך" את ילדינו אולם בשלב מסויים אנו מספרים להם את האמת. זכורה לי היטב טראומה של ילדיהם של חברים טובים של הורי בהולנד (1972), כאשר הוריהם סיפרו להם כשהיו בני עשר! שסנטה-קלאוס הוא בעצם השכן מהבית הסמוך העוטה זקן מצמר-גפן…
גם כשילד מספר על "משהו" שגר מתחת למיטתו והוא בטוח בקיומו למרות שלא מסוגל להוכיח אותו, לא נוכיח אותו על שקר מסיבה ברורה – ברור לנו שהוא מדמיין ואין בכוונתו לשנות את דעתינו למטרה כלשהי.
מכיוון שהאדם הוא יצור תבוני, די מהר, בשלבי ילדות מאוחרים ונערות, הוא מבין כי השקר יכול לעזור לו להיחלץ ממצבים לא נעימים וכך תלמידים (לא כולם) מתרצים (בפועל משקרים) למה לא הכינו שיעורי בית, או נעדרו מבית הספר.
היכולות הגדולות ביותר של האנושות, נוצרו על ידי שיתוף פעולה בין בני אדם. החל ממסעות הגילוי הגדולים ועד להמצאות הגדולות ולכיבוש החלל. שיתוף הפעולה הזה תלוי בראש ובראשונה באמון שרוכשים המשתתפים באירועים השונים.
לא בכדי, הדבר הראשון שעשה ראש נאס"א בתחילת הפיתוח של החלליות שהנחיתו את האנשים הראשונים על הירח, היה לשלוח את האנשים שהתאמנו להיות האסטרונאוטים לכל רחבי ארצות הברית כדי שיפגשו את הפועלים על המכונות במפעלים שייצרו את חלקי החלליות האלו. האנשים שעבדו על המחרטות, מכונות הריתוך, מכונות התפירה פגשו את האנשים שחייהם היו תלויים באיכות החלקים שהם ייצרו.
ברגע שאין אמון בין שותפים לדבר – היכולת לעשות את הדבר המשותף נפגמת עד כדי התבטלות!
עד היום, יותר מארבעים שנה אחרי, זכור לי אירוע שבו מפקד יחידה מובחרת בה שירתתי, הדיח שני לוחמים, שבוע לפני סיום ההכשרה הארוכה והמפרכת שעברו במשך כשנה וחצי, רק כי שקרו ולא סיפרו כי נעדרו מאימון רענון שולי. במעמד ההדחה אמר להם, כי אם היו אומרים מלכתחילה כי הם לא רוצים להגיע לאימון – אולי היה משחרר אותם, אולם מששקרו אינו יכול עוד לתת בהם אמון.
הדברים לא מצטמצמים לאירועים חריגים ביחידות קטנות.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לקמפיינים ענקיים של גופים שונים, חלקם פוליטיים, חלקם נושא אג'נדה חברתית או דתית כלשהי, המשתמשים בשקר, כדי לטשטש את ההבדל בין דמיון למציאות ובכך ליצור תוהו ובוהו – לעתים גלובאלי.
הסכנות המרכזיות של שקרים בקנה מידה מדינתי וגלובלי הן עצומות! הנה כמה דוגמאות:
קריסת הדמוקרטיה והיציבות הפוליטית – אובדן המציאות המשותפת: פייק ניוז (חדשות כזב) ותעמולה מייצרים קבוצות אוכלוסייה שחיות בנרטיבים עובדתיים הפוכים.
ללא הסכמה על עובדות בסיסיות, לא ניתן לנהל דיון ציבורי או לקבל החלטות משותפות.
שחיקת מוסדות השלטון: שקרים מצד מנהיגים פוגעים באמון הציבור בבתי המשפט, בתקשורת ובמערכת הבחירות. מצב זה מוביל לאנרכיה, לקיטוב קיצוני ולעליית משטרים סמכותניים.
פגיעה בהתקדמות המדעית ובבריאות הציבור – מדע מבוסס על אמת, שקיפות ושחזור של ניסויים. שקרים או זיוף נתונים במחקרים פוגעים בהתקדמות הטכנולוגית ומבזבזים משאבי עתק.סכנת חיים המונית: הפצת שקרים לגבי מגפות, חיסונים או שינויי אקלים מונעת מהאנושות לפעול יחד נגד איומים קיומיים, ומביאה לאובדן חיי אדם בקנה מידה רחב (ע"ע מקרי החצבת שגרמו למוות בשנה האחרונה בישראל).
הרס הכלכלה הגלובלית – עצירת השקעות ומסחר: שוקי ההון והכלכלה המודרנית מבוססים על חוזים, דיווחים כספיים ואמון במטבעות. שחיתות ושקרים תאגידיים מסיביים עלולים להוביל לקריסת בורסות ולמשברים כלכליים עולמיים.
ולמה אני יושב וכותב את כל זה?
לקראת הבחירות ההולכות ומתקרבות אנחנו נשמע דוברים מכל הקצוות מספרים לנו כל מני דברים במטרה שניתן בהם אמון ונשים את הפתק שלהם במעטפה.
למציאות, בקנה המידה שאיננו תת-אטומי, יש רק צורה אחת ולכן, אם שני צדדים מדברים דברים שונים על אותו עניין הרי שאחד מהם כנראה דובר אמת והשני משקר.
זה לא כל כך מסובך לדעת מי דובר אמת ומי משקר.
את האמת אפשר בדרך כלל להוכיח. נכון זה דורש זמן ומאמץ ולפעמים גם תקציב – אבל זה בנפשנו.
את השקר – לא ניתן להוכיח! לא משנה כמה פעמים יגידו אותו ולא משנה גם מי ואיזו סמכות יש לו .
חומר למחשבה. מי שזה לא מתאים לו יכול הפסיק להיות חבר שלי…
מי שחושב שיש בכך חשיבות – בבקשה להפיץ לכל עבר!
התמונה: פרי דמיוני האישי בעזרת כלי הבינה המלאכותית Recraft, מודל ננו-בננה2.