קודה
לא זוכר מי סיפר לי על המקום,זה היה ב-1979 או 1980. מרתף נטול חלונות ברחוב ריינס בתל-אביב
בפעם הראשונה הלכתי לשם לבד, יום שישי, עשר בלילה, הרחוב היה חשוך למדי, ורק שלט קטן מואר בכניסה לבית עם רקע צהוב וכיתוב כהה (חום?) – Coda.
נכנסים, יורדים כמה מדרגות, היתה הרגשה של מקום טחוב, ארוך, יחסית, צר יחסית, אורות עמומים, ובקצה בר, וילון ומוסיקה מעולה ואשה אחת קטנה – אירנה (אירנה גטרי), שמדברת בפסקנות גמורה, ואם היית מספיק פתוח אתה, אחרי שיחה קצרה היתה רוקחת לך את מה מה שהכי מתאים לך.
ביליתי שם הרבה ערבים עם חבר או שניים, אחד מהם כבר לא אתנו.
פעם סיפרתי להורי על המקום ועל אירנה, והם מייד זיהו אותה כמורה לריתמיקה של אחותי (כנראה סוף הסיקסטיז או תחילת הסבנטיז). אחותי לא פצחה בקריירת מחול…
כאמור, אירנה רקחה קוקטיילים מעניינים ול״הססנים״ הציעה בירה. תמיד היה גם בייגלה בקעריות קטנות שמולאו שוב ושוב.
מעבר לאלכוהול ולשיחות, אירנה התעניינה בשלומינו ומה קורה איתנו בשרות הצבא, במקום הזה למדתי בלוז וג׳אז. לא שנהייתי פריק כזה גדול של ג׳אז בוודאי לא אחרי שלושים ומשהו שנים, אבל התערובת של האווירה, האלכוהול והמוסיקה היתה מושלמת.
באחד מימי שישי הגעתי לשם ושמעתי את התקליט, לא קסטה, ולא דיסק, כן כן, עם הרעשים של החשמל הסטאטי מהמחט…
המוסיקה היתה שמימית מבחינתי. בשיר השלישי או הרביעי, קראתי לאירנה, בדרך כלל היו שם מעט מאוד אנשים, ושאלתי אותה למה אנחנו מאזינים, Love Sculpture , אמרה לי, וחרטה את השם הזה עמוק עמוק בזכרוני.
יצא פעמיים או יותר שהגענו לשם במוצאי שבת, והיתה הופעה. בפעמים שהיינו שם במוצאי שבת זה היה אותו צמד, שניגן ושר שירים שלהם, לא משהו מהרדיו. לא זוכר הרבה מהשירים למעט שורה מאחד הפזמונים ״לנשום זיעה על הכיפאק״
אז לזכרה של אירנה ולזכרו של הקודה, הנה קישור לכל השירים מאותו תקליט מופלא. ובכל פעם שיוצא לי לשמוע קטע ממנו במקומות שונים בעולם, אני מגיע בדמיוני למרתף ההוא בריינס.
מצאתי בלוג נחמד עם התכתבות מעניינת על המקום, בעיקר על הזמן שאחרי, שבו כבר הצפנתי לחיפה ולגליל. https://nimshal.wordpress.com/…/%D7…/comment-page-1/…