אברהם אופק –  ישראל – חלום ושברו

מול

בני אפרת – לאן נעלמו הדבורים, אביב 2052

1. תיאור ציור הקיר של אברהם אופק: ישראל – חלום ושברו

את ההזמנה לצייר את ציור הקיר המונומנטאלי הזה, קיבל אברהם אופק בשנת 1984. בעת ההזמנה, שני הקירות עליהם הוזמן לצייר הוו את חלל הכניסה לאוניברסיטה.

בדומה לעבודתו על ציורי קיר אחרים, גם כאן, אין אופק מקבל שכר עבור הציור, אלא עבור זמן עבודתו, תוך כדי ויתור על שיעורים אותם לימד במסגרת החוג לאמנות יצירה. העבודה על הציורים נמשכה כארבע שנים וב-25 במאי 1988, הם נחנכו. בציור זה כמה חידושים, בהתייחס לציורי הקיר האחרים: ראשית – מתן השם לציור – "ישראל – חלום ושברו". בנוסף בציור זה מופיעות מספר כתובות רבות משמעות.

אורכם של הקירות והמרחק ביניהם, מזמין את הצופה לקרוא את הציורים כמעין מגילה. החלוקה בין הקירות היא החלוקה בין החלום – חלום העולים, חלום הציוני ההוזה והמציאות – שבר החלום (ואולי גם פירושו העגום) על הקיר שמנגד.

את המילה שבר, בהקשר של חלום, ניתן לפרש גם כפיצוח-פיענוח של החלום.

צידו הימני של הקיר פותח את מסלול הציור בשירו של ישראל פינקס, "ואלה שמות". בהמשך ספינה (שנושאת שם של ספינת מעפילים בולגרית שלא צלחה את ההעפלה ארצה). הספינה ריקה ועל החוף ניתן לראות את העולים ההולכים ופניהם אל תוך הארץ. קבוצת העולים מפורשת כהצגה סימבולית של עקידת יצחק, בכך שהם מובלים ואין הם יודעים לאן מועדות פניהם. גם האיל והחמור שראשו עשוי זרדים מחזקים פירוש זה. הנחש לרגליהם מסמל אולי את הפסוק "לפתח חטאת רבץ" הלקוח מספר בראשית והרומז על הבאות (בקיר השני). בהמשך על רקע כפרי, דמות אישה לבושה בשמלה עטורה. האישה מפורשת כ"אמא אדמה", הסמלים שעל שמלתה והחפצים והסלמנדרה למרגלותיה, מוסברים כסימנים אזוטריים קבליים. אחר כך, נושאים שונים הקשורים בהתיישבות, ציונות וגאולת הארץ: סלילת כבישים, בניית בתים. בהמשך סעודה. אל השולחן מסובין כתריסר אנשים (הפרשנויות מזהות ידידים ומקורבים של האמן) ועל השולחן הריק מונח דג גדול – שוב סמל מיסטי יהודי מס