El sol del Membrillo או Dream of Light
סרטו של ויקטור אריס Victor Erice על הצייר הנודע אנטוניו לופז גרסיה – Antonio Lopez Garcia.
בתקופה האחרונה אני מרבה לנסוע ברכבת. קו תל-אביב – חוף-הכרמל, נינוח למדי שתי תחנות בדרך ובדרך כלל מקום ישיבה נוח ליד שלחן בו אני יכול לפרוש את המחשב הנייד שברשותי ולהקדיש את הנסיעה לצפייה בסרט.
זה אינו סרט רגיל. אין כאן עלילה מותחת וסוף שמח או עצוב. קשה אפילו לקרוא לו סרט דוקומנטרי. הבחירה שלי – סרט מדיטטיבי.
יש כאן דיבור על שלווה, סבלנות וחיפוש שלא נגמר.
העלילה, או סיפור המעשה פשוט: הצייר הנודע אנטוניו לופז גרסיה, מצייר את עץ החבושים הצעיר הנטוע בחצר ביתו שבמדריד. הסרט עוסק בתהליך הציור של טבע-דומם בדמות העץ על ידי הצייר. למרוט הפשטות הרבה שבסרט, קשה מאוד להסיר ממנו את העין למרות אורכו – כשעתיים ומחצה. ישנה הרגשה של משהו מהפנט, טהור ומדויק שמהלך קסם על הצופה.
עץ החבושים הוא נושא שחוזר רבות בציוריו של לופז, ובכל סתיו נדמה שעולה בו הצורך לצייר אותו מחדש.
הסרט פותח בהגעתו של לופז לביתו כשהבד המיועד לציור מגולגל תחת בית שחיו. אחר כך הוא בונה את המסגרת, חותך את לוח הדיקט שיוצמד למסגרת, מסמרר אותו, ועליו מותח את הבד לציור. אחר כך יצא אל החצר, יניח את כן הציור ועליו הבד, ימצא את מקום העמידה הנוח לו ויסמן בשתי יתדות, כך שבכל פעם שיחזור לצייר יעמוד באותה נקודה בדיוק.
כל התהליך לעיל נעשה בשלווה, לאורך דקות ארוכות, וגורם לפרפרים לעופף בחדווה בקרבי הצופה.
אחר כך מתחיל תהליך ארוך, שנמשך כמעט לכל אורך הסרט, בו לופז מסמן את הסביבה ובה גם העץ והפירות התלויים עליו בסימנים שונים ומשונים הכל כדי שיוכל להנציח את העץ בצורה הקרובה ביותר למציאות. לעיתים זהו חוט שנתח מכאן לשם, לעיתם סימון בצבע על אחד החבושים ולעיתים אנך הנתלה בנקודה כלשהי. התהליך עצמו מדיטטיבי כמעט. יש שיומרו משעמם, ויש שיתנו לזמן ולסבלנות ללכת עליהם קסם.
בתוך כל העשייה השלווה הזאת מתרחשים מסביב שיפוץ מסיבי למדי (עם הרבה הלמות פטישים) של הבית, רעייתו של הצייר עוסקת בציור מיניאטורי תחת זכוכית מגדלת.
חלק מהקסם של הסרט הזה הוא היכולת של הבמאי ללכת בקו של גרסיה ולא לנסות לדחוס את הסרט ולהפוך אותו לתזזיתי.
נגעה לליבי במיוחד התמונה (הקצרה) כשלופז ורעייתו מסיימים את העבודה ופוסעים בצוותא ברחוב.
הצייר, הכן ועץ החבושים
הסרט מתנהל בדומה ליומן וניתן לראות את ההתקדמות (האיטית) בציור מיום ליום, כמו גם את השינוי במציאות שהצייר מנסה ללכוד, שמן הסתם משתנה בזמן. השינוי נראה בעלים ובפירות שחלקם סומנו ונושרים לאיטם בסתיו ההולך ומתקדם לעבר החורף.
במקביל פוקדים את הצייר מבקרים שונים. סצנה נאה שהבנות מביאות לו בגדים חדשים ונעליים חדשות למדידה, ישר אל הסט של הציור. המדידה מתבצעת בסמוך לכן הציור על גבי שתי פלטות שהונחו במקום העמידה המסומן. ובסיום המדידה שתתי הפלטות מוסרות ומוזזות לצד – מבחינתי סוג של סמליות בין מעבר בין שני עולמות בין חול וקודש.
אנטוניו לופז גרסיה – עץ חבושים
לופז מאזין לרדיו ובאחת הסצנות אף פוצח בדואט עם חברו שבא לבקרו. אין לו בעיה עם ביקורת עצמית והוא טוען שהביצוע לא מספיק טוב.
הסרט עוסק בניסיון להגיע למטרה שקרוב לודאי לא תושג במלואה. הנסיון ללכוד את המציאות וההשלמה כי היא משתנה כמו גם המאבק או המשחק בשמש המסתתרת בין העננים ועלי העץ.
מומלץ לכל מי שרוצה להיכנס מעט לעולמם של הציירים הפיגורטיביים העכשוויים.
אנטוניו לופז גרסיה – טבע דומם